היי, אני קיבלתי צו ראשון, ואני קטן מדי בשביל ללכת מהבית ספר עם כל השכבה, אז אני אמור ללכת לבד.
בכל מקרה, הבעיה שלי היא שאני לא יכול להתגייס.
יהיו כמה חורים ובעיות אם אתגייס. רק שכל הבעיות יהיו ביני לבין עצמי, והבנתי שלצבא לא באמת אכפת ממי אני ומה איתי.
קודם כל מה שהכי מפריע לי, זה שאני לא יכול לישון מחוץ לבית.
אף פעם לא ישנתי אצל חבר או משפחה, יצאתי רק פעם אחת בחיים לטיול שנתי, שבו לא הצלחתי להרדם ונשארתי כל הלילה בחוץ עם המורים שהחליפו משמרות, אפילו לגדנע ולמסע ישראלי לא יצאתי, ומי יודע מה יהיה לגבי פולין. בקיציר אין לילה שלא העברתי בבית, או יותר נכון בסביבה של המשפחה. אני פשוט לא יכול לעשות את זה.
בנוסף לזה אני ממש לא אוכל להשאר בראש שקט, בזמן שאני נותן אפילו את החלק הכי קטן בתוך הדבר הזה שנקרא צהל, שמה שהוא עושה בעצם זה להרוג אנשים בשביל שטח ומי יהיה איפה. בעיניי, זה משהו שממש לא שווה חיי אדם, או יותר מכך חיים של ילד או אמא או כל יצור חי אחר. המצפון שלי לא יניח לי אם אני אדע שאני נותן ותורם בזה חלק.
ועוד יותר גרוע מבחינתי, זה הקטע שהצבא לוקח מהחייל את כל הזכויות שלו. הוא לוקח בן אדם, ומתייחס אליו והופך אותו למכונה או לחיה. אני לא מבין את זה. למה שאצטרך אישור מהצבא אם ארצה לטוס לחול עם המשפחה? למה לעזאזל אני צריך מהצבא אישור לחופש? זאת הזכות הכי בסיסית של האדם. למה אני צריך להתגייס רק בגלל שנולדתי בשטח מסוים? למה הצבא מאלץ אותי להתמודד עם המצפון שלא יניח לי, ועם הבעיה, שאם אתם רוצים תקראו לה בעיה נפשית, שהייתה לי מאז ומתמיד, ובגללה אין לי את הזכרונות של לישון אצל חברים, או החוויות מהמסע ישראלי והגדנע..
אני פשוט לא מצליח להבין את זה.
בנוסף לזה אני עיוור צבעים.
בקיצור התאריך שרשום לי בתו גיוס מתקרב ואין לי מןשג מה לעשות. אני באמת לא רואה את עצמי מתמודד בשירות הצבאי.
אני ממש אשמח שתעזרו לי, מה אני יכול לעשות במצב הזה??
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות