חברה שלא מפסיקה לחפור על החבר שלה בהגזמה

היי כולם. סליחה שזה יצא מעט ארוך, אבל יש לי בעיה שנמשכת כבר יותר מחצי שנה. אחת מהחברות הכי טובות שלי התחילה לצאת לראשונה עם מישהו. היא ממש אובססיבית אליו, בכל מפגש שלנו היא לא מפסיקה לדבר עליו, על דברים לא באמת מעניינים כמו על האוטו שלו, להראות לנו תמונות שלו וסרטונים, כל דבר שנגיד ישר אכשהו יזכיר לה אותו. בחודש, חודשיים הראשונים זרמנו עם זה, למרות שזה מעצבן, אבל זה ממשיך באותו הקו עד היום, וזה מעצבן בטירוף. היא מדברת עליו כאילו הוא מלאך חסר פגמים, וזה מרגיש שכל מפגש שלנו הוא רק כדי לסמן וי, אנחנו כבר לא מדברות על נושאים עמוקים כמו פעם. בעברי הייתי יכולה לבלות איתה ימים שלמים, והיום אני לא יכולה להיות איתה יותר משעתיים רצופות. אני מאוד שמחה בשבילה, כמובן שיש בי גם קנאה מכיון שהזוגיות שלהם נראית מאוד בריאה סך הכל (אני מניחה שהיא מתנהגת ביותר מתינות כשהיא איתו...). מה שבעיקר מפריע לי, הוא שהם התחילו לצאת בדיוק כשחזרתי מהטיול הגדול שלי מדרום אמריקה. אחרישבעה חודשים של טיול, היא כמעט לא שאלה אותי כלום, לא התעניינה בכל מה שעברתי, אפילו לא פרגנה לי בקטע חברי של "וואו אני גאה בך שטיילת ככה לבד". כשהראיתי לה תמונות, היא רק זפזפה בלי להגיב מילה עליהן, בלי לשאול כלום. עכשיו חבר שלה היה סה"כ שבועיים באיזה טרק, היא לא מפסיקה להלל אותו בכמה שהוא אמיץ, מראה לנו תמונות כאילו זה הטיול שלה בכלל. הדבר הזה מאוד פוגע, בכל פעם מחדש שהיא שולחת לי הודעה "בואי ניפגש" ולפני כל פגישה שלנו יש לי מין חרדה כזו, לחץ בבטן וחוסר רצון להיפגש. אני וחברה אחרת מנסות לרמוז לה כל הזמן שזה לא תמיד מעניין אותנו, מנסות לשנות נושא דיבור, וגם כשאנחנו מדברות על עצמינו אז הפרגון שלה מגיע ממקום מאוד מאולץ. היא תפרגן לי על בגד חדש, אבל תמיד תתן לי להרגיש נחותה בחיי (תמיד היה בה מין זלזול לגבי השירות הצבאי שלי, העבודה בה אני עובדת כעת, הטיול שלא באמת עניין אותה). פעם היינו משלימות אחת את השנייה, אבל אנשים משתנים והמצב הוא לא כמו בגיל16. אין ספק שהתרחקנו המון מאז שחזרתי לארץ, אבל יוצא לנו עדיין להיפגש לא מעט, זה בלתי אפשרי להתרחק לחלוטין מבלי שיהיה לכך הסבר, ובלתי אפשרי להסביר לה א המצב כי אני יודעת שזה יעצבן אותה, ויש לה יכולת דיבור טובה, היא מאוד טובה בלהתווכח כך שאני יודעת שאם אגיד לה משהו, זה יתהפך עליי בסוף אכשהו. אולי אין באמת פתרון קסם אבל רציתי לפרוק את זה לכאן כי אני באמת אובדת עצות, והתחושה הזו לפעמים פוגמת לי בשגרה היום יומית. הדבר הזה לא בריא לה (להיות אובססיבית ברמה כזו למישהו, להשתנות בשבילו ולהסתיר ממנו את האישיות האמיתית), ובטח שלא בריא לנו :/