היתי חייבת לפרוק , כי אני מראה מהצד שזה הכי סבבה ושזה בכלל לא חסר לי, אבל זה בכלל לא ככה .
אני בת 17 וחצי ואין לי חברות, זה לא תיאור מוגזם, זה פשוט ככה, הפסקתי ללמוד אבל זה לא קשור. לפני כן היו לי כמה חברות, שהן היו נורא צבועות , וזה פשוט לא כיף להיות 100% חברה למישהי שאפילו לא 50 בשבילך, תמיד הייתי בשעות לא שעות להקשיב ולתת עצות, לבוא ישר אם קרה משהו וזה נורא חסר לי החברות הזו, הצחוקים הבילויים . יש לי בן זוג שהוא החבר הכי טוב בשבילי והוא מעבר לבן זוג, הוא השותף שלי לחיים. אבל שוב, זה נורא חסר החברות הזו שלפעמים רק נשים יוכלו להבין . חשבתי לא פעם ולא פעמיים להחזיר את הקשרים שנותקו מעצמם עם החברות הקודמות מנואשות, אבל הן היו באמת יותר מדי צבועות אליי .. אז כן ברוב הפעמים עדיף לבד מלהיות עם חבורה של צבועות, אבל זה חסר לי .. חסר לי כל כך ואין סיכוי שאחזור לחברות הקודמות שהיו לי .. בווצאפ זה מצחיק אבל רק בן זוגי נמצא ברשימת שיחות..זה לא הגיוני וזו לא תקופה שתעבור... זה ככה :( פשוט באלי מישהי שאוכל לסמוך עלייה באמת כי הקשרים הקודמים עם החברות עלק, הוכיחו לי רק אחרת כל הזמן, כי רק סכינים בגב קיבלתי אחת אחרי השניה . ואני רוצה להאמין איפשהו שקיימת מישהי שתוכל להיות לא צבועה איתי, חייבת להיות .. אני נשמעת נואשת נכון, אבל זה המצב שלי ...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות