היי אני בת 19 וחצי , משרתת בצבא כבר שנה , אני מגיעה מבית דתי שהתנגד לגיוס שלי (בצו ראשון ההורים באו איתי כי היו בטוחים שאני הולכת להצהיר .. הגעתי בלבוש דתי מוגזם חולצה ארוכה ,סגורה וחצאיתי ארוכה ונעליים סגורות) ובסוף כן התגייסתי בגלל האמונה והתקווה שיהיה לי שם טוב ואני יסתדר ... מסתבר שלא הבנתי טוב את עיניין הצבא הייתי נאיבית .. עכשיו אני משרתת בבסיס רחוק מהבית ,בתפקיד משעמם ומיותר - אני פקידה שממלאת טופס שהמפקד שלי יכול למלא אותו זה בידיוק דקה ובישביל זה נוצר התפקיד הזה, עם מפקדים אטומים שלא מתייחסים לבעיות שלי , שמחפשים אותי על כל דבר , הם עושים אפליות בבסיס כל אחד מקבל תש על פי רמת הליקוקים למפקדים. אני מודעת לכך שאני לא החיילת הכי טובה אבל כל זה מייאוש .. דיברתי עם דרגות מעל המפקדים שלי כמו המפ ואפילו המפקד בסיס שאמר לי שהחיים שלי טובים ואני סתם בוכה (במילים אחרות כמובן)... מילאתי טופס 55 וזה סתם חרטה אני לא יודעת אם מתייחסים לזה בכלל..! בתקופה האחרונה אני לא רגועה ... המצב בבסיס בוער אין לי חשק לקום לבסיס כי אני יודעת שיש לי נסיעה ארוכה(בסביבות ה3 שעות וזה עוד נחשב קלב !! 4 ה נחשב רחוק מהבית) ושאני צריכה לסבול את המפקדים האלה, וכי אני יודעת שאני יוצאת מאוחר מהבסיס .. לגבי החזרה הביתה אני חוזרת רק כדי לישון.. בבוקר מלחמות עם אמא שלי על לקום לבסיס למרות שהיא יודעת שרע לי היא לא רוצה שאני יהיה נפקדת ... אני לא יודעת איך להמשיך... אני נישארת בצבא כי ההורים שלי לא רוצים שאני יצא ובנתיים המפקדים שלי מתייחסים אליי כמו לזבל ... אני כבר לא מוצאת פיתרון לזה ... זאת הטעות הכי גדולה שעשיתי ואני יעשה כל החיים ! אני בוכה על היום שהלכתי לצו ראשון ! (אני לא רוצה לעשות בסיס לסגור כי הבסיס עני -האוכל מגעיל ומריח לא טוב החדרים מסריחים וכמעט תמיד יש שם ג׳וקים ) אני מרגישה שאני צריכה לבחור בין הצבא למשפחה ... הם לא רוצים שאני יצא אבל מצד שני רע לי וגם הם סובלים בגללי... אני לא יודעת מה עושים ... איך להמשיך לסבול בשקט... עברתי כבר דיכאונות והתמוטטויות עצבים ובכי והמון ונמאס לי...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות