גזענות בישראל, למה אנשים חושבים שרוסיים הם לא ישראלים?

כאן בכדי לפרוק הכל, אולי מישהו יזדהה. אשמח לשמוע אנשים שעברו את המשבר שאני עוברת כרגע.

אני מתוסכלת מטיפשות של אנשים, מבורות. אני רוסייה לכל דבר. המשפחה עלתה שהייתי קטנה, אני יודעת עברית מצויין, קוראת ספרים בעברית בשפע, חברה של כל סוגי הישראלים (גם אם זה ערבים ישראליים), יודעת הרבה דברים על העם היהודי ובשמחה נכנסת לוויכוחים עם אנשים שקוראים לעצמם "מאמינים", כאלה שבכלל לא יודעים למה אסור לערבב חלב עם בשר. ישראלית לכל דבר ולכל עניין.

מאז ומתמיד אני מוצאת את עצמי נלחמת בהוכחה שלי שאני יהודייה, שאני ישראלית. ואז מה אם אנשים פונים אליי ברוסית ואז מה אם מאז שאני זוכרת את עצמי אני "רוסייה מסריחה". כל הזמן להיכנס לוויכוחים עם אנשים מטומטמים שאיכשהו הדעה שלהם עדיין מזיזה לי. אפילו חברים של מתביישים במי שהם, מאיפה הם הגיעו. כאילו עצם העובדה שאני בלונדינית עם עיניים כחולות הפכה לקללה עבורי יותר מאשר המחמאות שכולם מחלקים לי.

למה אנשים חושבים שרוסיים הם לא ישראלים? ההורים שלי עובדים בפרך, אחיי משרתים בצבא למען המדינה, אנחנו הולכים לבית כנסת ומכבדים את כל העדות. אני ילדה טובה מבית טוב, בחיים לא הלכתי עם בנים אז למה אני זונה? למה אני שרמוטה? למה אנשים מבוגרים וחרמנים מוצאים לנכון לשאול אותי - "תגידי את רוסייה או יהודיה?" מה, אי אפשר להיות גם זה וזה? אז מה, אם אני רוסייה אז אני לא יהודייה, אז אני זורמת יותר ולכן אני ארצה לשכב איתכם? ונהגי מונית יכולים לזרוק לי מילים ברוסית ולפלרטט איתי, כי למה, ישראלית צברית שרואים עליה תתלונן במשטרה, ואני לא, אני רוסייה ואני רוסייה זונה.

ולראות סדרה ישראלית ולצחוק כמו כולם ואז כשמגיעה הסצנה שהזונה הרוסייה נכנסת להחנק ממבוכה בזמן שכולם צוחקים, כי זה בסדר, כולן כאלה. למה החברה הישראלית מעודדת את זה כל כך? כל המאבקים האלה של האתיופים ושל הערבים, של המזרחים, אלה האנשים שאני הכי סופגת מהם את המכות האלה. איפה אני בכל הסיפור הזה?

למה כל זה? מה עשיתי שאני לא יכולה לעבור יום אחד מבלי להרגיש כל כך לא שייכת למרות שכל חיי גדלתי כאן? למה החברה דוחפת אותי. נמאס לי להלחם במי שנולדתי, נמאס לי תמיד לעמוד על שלי ולהגן על עצמי, אני עייפה. אולי לצבוע את השיער לשחור ולא לבטא יותר את האות ר' לעולם?