היי,
עד הצבא המצב שלי היה מעולה, הכול התחיל להתדרדר מאז.
ככל שעבר זמן התחלתי לאבד את האנשים הכי קרובים אליי, מכל מיני סיבות, באשמתי או לא באשמתי, מאז אני נמצאת 4 שנים במעגל של בדידות שקשה לי לשבור אותו.
מתישהו כן הצלחתי למצוא חבורה חדשה עד שהיא התפרקה גם כן בגלל כל מיני סיבות, בעיקר כי הרבה עברו לערים אחרות..
חברות מהצבא יש לי אבל גם הן רחוקות ממני מה שמקשה קצת להיפגש.
מאז שהתגייסתי איבדתי יחד עם החברים גם שמחת חיים, כבר שכחתי מה זה לצאת בשישי בערב או לצאת בכלל, אני רוב הזמן בבית ומה שאני כן מנסה ליזום לא הולך אז כבר הפסקתי לנסות.
כל המשבר הזה גם מפריע לי במציאת זוגיות, מה שעוד יותר קשה לי, איך מישהו יכול למצוא אהבה כשהוא שונא את עצמו?
גם החברה היחידה מהלימודים שנשארה כבר בקושי בקשר, מאז שהכירה את חבר שלה בקושי אפשר לדבר איתה, וגם כשכן יוצא לי לדבר איתה ואני מתה קצת לפרוק אצלה היא מדברת רק על עצמה, לא ממש נותנת לי הזדמנות לדבר וכבר עובר החשק לשתף אותה במשהו.
הגעתי למצב שהאדם היחיד שקרוב אליי הוא אמא שלי וגם אותה אני כבר לא משתפת בכלום, כבר כואב לה שרע לי.
מרגישה שלאף אחד כבר לא באמת אכפת ממני, שאף אחד לא מתעניין במה שקורה לי, אני נכנסת לחדר לבכות שעתיים ויוצאת כאילו כלום, שלא יראו, שלא ישאלו שאלות.. גם באמצע העבודה יש לי כאלה התפרצויות, מנסה להסוות ככל האפשר.
אני מתחילה ללמוד החודש ומקווה שזה יהיה בסדר. אבל אני לא רוצה להגיע למקום חדש עם משקעים של העבר.
מתה לצאת מזה, זאת השאיפה הכי גדולה שלי, אבל אני לא יודעת איך.
תודה על הקריאה , למי שהגיע עד לפה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות