היינו ביחד חצי שנה ולא שכבנו, עד הפרידה. למה אני מרגישה שרוטה?

שכבתי איתו!?
אני לא יודעת למה עשיתי את זה.. היינו ביחד חצי שנה ולא שכבנו. הוא היה הכי מכיל ואוהב בעולם, כיבד והבין..אפילו ברגעים הכי קרובים ואנטימים רגעים שאפילו אני כבר רציתי ולא יכולתי יותר להתאפק הוא ידע לעצור את זה. בעיקר כי ידע כמה חשוב לי לשמור על זה עד החתונה.
היינו כבר לקראת פרידה. אחרי שקרים מריבות, קללות והרבה סבל. כלכך אהבנו לא ידעתי בכלל איך קרה שעד שקורה לי דבר כזה טוב, עד שאני מרגישה שלמה עם גבר עד שאני מרגישה כלכך טוב זה הרסני כלכך לשנינו. עתיד לא יכל לצאת מהקשר הזה זה בטוח. אין לי מושג איך הגענו למצבי קיצון שהגענו אליהם. אני? אני?? האדם הכי קליל וזורם בעולם שלא לוקח שומדבר קשה והכי מכיל שיש אני הייתי בקשר כזה?שהוא הפוך מכל מי שאני. אני יכולה גם עד מחר להאשים אותו בהכל. יכולה להגיד שיש לו משקעים נפשיים, שלא משנה כמה אנסה וכמה אעשה זה לא יעבוד כי לטנגו צריך שניים והוא באמת הרסני לעצמו והוא יהרוס גם אותי בדרך. אני בטוחה שזה נכון, יודעת בוודאות אבל לא יכול להיות שרק הוא אשם. גם אני אשמה. בעיקר אשמה בזה שנתתי לזה להמשיך לקרות למרות שיחסית בהתחלה כבר היו לי אותות מצוקה. ולא הלכתי, אהבתי כלכך את מה שהוא נתן לי. האדם היחידי שאתו הרגשתי שלמה. יחד עם השלמות הזאת הייתה בי מועקה, לאורך כל הקשר ליוותה אותי מין אבן ענקית כזו שלא ירדה ממני כי ידעה שזה יגמר מתישהו שזה לא ימשך לכל החיים. וידעתי ידעתי שככל שיעבור הזמן זה יהיה יותר מסובך ויותר קשה לצאת מזה. אבל היה לי טוב!!טוב באמת..ולא רציתי ללכת, רציתי לדחוק את הקץ כל פעם עוד קצת ועוד קצת. וכל פעם שהגענו במצב קיצון מסויים ונוראי ביותר עד לפרידה סופית שוב פעם היה רגע בוא נתקרב לעוד פעם אחת ואז נלך. ואז התקרבנו ואז שוב לא הצלחנו לשחרר, עד הפעם הבאה וכן הלאה. באיזשהוא שלב כבר התרגלנו לזה וכל פעם כזו הפכה ליותר ויותר הרסנית לשנינו. אז שכבתי איתו. ועד עכשיו התכחשתי לזה אבל עכשיו אני לא מתכחשת כי אני בעיקר לא רוצה שילוו אותי משקעים נפשיים לאורך חיי. אני רוצה לשחרר הכל!!..זה היה כבר לקראת פרידה, ידענו שעתיד ככה לא יהיה לנו אבל כמו שאמרתי לא יכולנו לשחרר. שתינו ועישנו את חיינו. התקרבנו קרוב קרוב וזה היה מדהים ומשחרר הוצאנו את כל הכאב בפורקן האלכוהול. הייתה אופוריה באויר היה מדהים וכואב כאחד. ואז הוא אמר לי אני יכול להיכנס?אני נכנס טוב?..התפלאתי מאוד מאיפה זה הגיע, הרי הוא יודע שאני לא באמת רוצה. וגם ברגעים שאני לא יכולה להגיד לא הוא יודע והוא זה שדואג שזה לא יקרה אז מה קרה הפעם?..לא יכולתי להגיד לא..במיוחד במצב השביר שהייתי, במיוחד בסיטוציה האינטימית שהיינו, במיוחד אחרי כל מה שעשיתי לו. הגיע לו לפחות "את זה". אני לא שופטת אותו לרגע שנינו היינו שיכורים ממש אבל לא באמת רציתי וברור שהוא ידע את זה. הוא גם אמר לי פעם אחרי זמן מה אל תרגישי רע בגיל 22 זה מספיק מכובד זה בסדר. זה היה לי עצוב והכחשתי את זה עד עכשיו. היו לנו רגעים הרבה יותר אוהבים ושמחים והצלחנו להתגבר על זה בשיא האינטימיות. קשה לי עם זה שברגע שפל ועצוב שכזה התאווה והיצר התעלו עלינו. עליו ועליי. אם כבר זה קרה בינינו שהיה קורה ברגע של שמחה אמיתית. למה בזמן הזה?למה בסיטואצה הזו?..וזה לא הסוף. שבוע אחרי זה קרה שוב פעם. הוא היה בפחד שהוא ניצל אותי באותו יום..הוא היה כלכך עדין בכל מה שקשור אלי. תמיד ביקש רשות לנגוע בי לא משנה איזה מגע. תמיד כיבד. זה מה שהיה הכי הזוי לי. גם על זה הוא ביקש רשות, פשוט לא יכולתי להגיד לו לא כי אני מכירה אותו הוא לא היה יכל לשאת את ההרגשה שהוא עשה משהו שפגע בי ולא רציתי שירגיש ככה אז שכבתי איתו שוב הוא ראה אותי ואת יסוריי בשלב כלשהו אמרתי לו די זהו והוא נעצר והכי הבין. הוא היה בסדר גמור אני זו שלא יכולתי להגיד לו לא. הוא אהב אותי אהבת נפש. גם אני אותו. אז למה אני מרגישה שרוטה מזה?? היינו לאחר מכן עוד תקופה יחד ולא שכבנו בכלל. גם לא דיברנו על זה כלכך. רק רגעים מסוימים במילים כמו "הלילה ההוא" או "הלילה שאת לא אוהבת לדבר עליו" וכ'ו. למה כלכך כואב לי???..לא חושבת שהוא ניצל אותי אבל מיוסרת נורא. מפחדת לצאת שרוטה מזה?לא רוצה לסחוב משקעים עליי