משחקת בחברות שלי ולא אכפת לי מהן, די בטוחה שאני פסיכופטית, מה לעשות?

היי לקוראים הנחמדים :)
אני לא פה בשביל לשאול שאלה, אני פה בשביל לפרוק את המידע והכל החוצה.
אני דיי בטוחה שאני פסיכופטית.
אני לא מתכוונת משוגעת, אני מתכוונת להגדרה האמיתית "אדם הלא מסוגל להביע אמפתיה".
מאז שהייתי מאוד קטנה הייתי נרקיסיסטית, מנפולטיבית ואגוצנטרית, הייתי דואגת לאינטרסים שלי והיו לי בעיות ליצור חברים.
כמובן שבאותה תקופה הייתי יותר "בכיינית" והייתי מאוד מתוקה, אבל כמובן שזה רק הבסיס.
במשך שנים רבות לאחר מכן יצאתי מהאזור האפור והייתי כמו כל ילדה רגילה, הייתי מאוד סטנדרתית אבל חלק גדול כמו דאגה רק ל"אני" נשאר.
כשהתחלתי חטיבת ביניים התחלתי הכל מחדש, כל האישיות שלי התעצבה מחדש והפכתי להיות נערה מתבגרת (ומעצבנת) בכל מובן המילה. אבל משהו לא היה בדיוק נכון, הייתי יותר בוגרת מרוב הילדים בגיל שלי ותמיד הייתי "צופה" באנשים אחרים ואיך הם מתנהגים, אחר כך הייתי משתלבת בעזרת ההתנהגות שלהם לחברה.
לפניי שנתיים מצאתי את עצמי עם הרבה יותר ביטחון עצמי, חיזקתי את עצמי בהרבה מובנים ובמקום מסויים הפכתי למאוד רגשנית ושמחה.
אבל.
כשהופיעה הסיטואציה שגם חברה טובה שלי ואני נמשכנו לאותו בחור, לא היה לי אכפת ממנה. ידעתי בדיוק מה המטרה שלי. לזמן קצר הם עשו עליי מתיחה שהם ביחד ולא הסכמתי לדבר איתם, אחריי המתיחה הזאת הוא ואני הפכנו לזוג והיינו ביחד לכמעט שנה.
הבחור הזה (אחריי שהשגתי אותו) גרם לי להשתעמם ממנו מאוד מהר, שיחקתי בו וברגשות שלו, הייתי מפסיקה לדבר איתו לתקופות עד שרציתי אותו שוב כי הוא היה "הטרף" שבורח ממני. הדבר הנוראי היה שהייתי אומרת לו שאני אוהבת אותו ואני לא באמת בטוחה אם זה באמת היה אמיתי, אני מאוד שמחה לבשר שבערך לפניי חודש הוא נפרד ממני (לא כי שיחקתי בו, הוא רצה מישהי יותר איקית דביקית) ואני מקווה שהוא מאושר (מתכוונת לזה מאה אחוז).
במשך כל שנה שעברה הייתי משחקת בבובות עם החברות שלי; מפנה אותן אחת נגד השנייה, משקרת להן, משקרת עליהן, משתמשת בהן ונהנת מכל רגע. טוב, עד לרגע שקארמה גילתה לי מה היא באמת.
נכנסתי לדיכאון בקיץ בגלל שהושארתי לבד, מאחור. לא בגלל שהתחרטתי על מה שעשיתי, ממש לא.
משהו באמת לא בסדר איתי, אני הרבה מאוד דברים ומה שרשמתי פה זה אך ורק הדברים הרעים.
תמיד אומרים לי כמה אני מקסימה, טובה עם מילים.
אני עובדת הכי טוב עם אנשים כשאני שומעת סודות עליהם ואני לא רואה סיבה במיוחד לנסות להזדהות איתם. ברור לכם שאני לא מעלה את זה כי יש משהו טוב שמסתתר בהתנהגות שלי.
אז לפניי שתכתבו מגיע לך... אני יודעת.