זה קצת מוזר. כל החיים חשבתי על מה אנשים חושבים עליי וזה מנע ממני לחיות את החיים. כל כך פחדתי לחשוף את מי שאני באמת מפחד התגובה, מפחד הדחייה.. נסגרתי ונסגרתי לא דיברתי עם אף אחד על מה עובר עליי ונשאבתי אל תוך בור עמוק עמוק עמוק שאפילו לא ידעתי שאני נמצא בו. והייתי בדיכאון עמוק של רצון להתאדות מהעולם בערך 5-6 שנים. מודעות לעניין לא הייתה לי. לא היה לי שום רצון לבקש עזרה. היה ברור לי שאלו החיים. לפני שנה התחלתי לעשן מריחואנה. המון מריחואנה. ופתאום נפלה עליי המודעות. קסם. אבל חוץ מקסם גם המון בלבול. מסתבר שלא רק שמנעתי מעצמי לחיות ולצבור חוויות, אלא איבדתי את יצר הסקרנות.. לא עניין אותי ללמוד על העולם, כי כשהייתי בטוח שכל העולם סובב סביבי, זילזלתי בהכל. באיזשהו שלב התחלתי לזלזל בדברים שאני אוהב וזאת הנקודה שגם התחלתי לשקר לעצמי. ולהאמין לשקרים של עצמי. ובתוך כל הדיכאון השחור לא הייתה לי יכולתי ללמוד. לזכור דברים בראש.
עכשיו אני בן 22, ואני מרגיש שאני כמו ילד קטן בעולם. אני מרגיש שאני צריך לחזור לכיתה א ולהתחיל מהתחלה. ללמוד איך לחיות בעולם. אז אחד הפתרונות למצבי הוא כמובן טיפול ולהתחיל לקרוא ספרים ולהחכים. אז מישהו אולי יכול להמליץ לי על ספרים טובים למצבי או דרכים טובות להיות בנאדם נורמטיבי ונבון על פני כדור הארץ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025