אחי הצעיר ממני התרגל לבקש ממני תביא לי ותעשה עבורי XYZ
בעוד שהוא יושב רגל על רגל ותקוע בטאבלט שלו .
בהתחלה סבבה. בכייף אבל הוא ממש מחכה שאני אקום בשביל עצמי ואז הוא מבקש שאביא לו את העיתון (לדוגמא) מהשולחן הקרוב כי אין לו כח לקום מהספה.
כנ"ל לגבי הסעות שאסיע אותו לחברים, שאנקה במקומו את הבית ועוד... והוא מצידו יושב מול המסך ורואה הפח הגדול ודומיו.
לפעמים אני יוצא מהעבודה / חותך מוקדם כדי לעזור לו במה שהוא מבקש!
ווואלה נשבר לי ונמאס לי כי בסוף הוא עוד מעיז להתלונן
הבעיה שהרגלתי אותו למצב הזה.
הוא סובל מבעית קשב וריכוז ברמה מאוד מאוד מאוד קשה אבל אין הצדקה לעצלנות הזו.
אני מרגיש שאני נותן ונותן ועושה עבורו המון על חשבון הזמן האישי שלי ובאמת מכל הלב אבל אני לא מוכן לקבל יריקה בפרצוף כל פעם מחדש. מקבל ממנו אפס הערכה. למרות שהוא כן אומר תודה , בסופו של יום איכשהו הוא נותן לי להרגיש הכי קטן והכי מושפל ושהוא יודע הכל.
כל הזמן יש לו הערות על כל דבר שאני עושה. (גם אם אני שותה קפה הוא יימצא משהו לא טוב להגיד לי על שתיית הקפה שלי).
מה הייתם עושים במקומי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות