היי, אני מתגייסת בנובמבר הקרוב לפלח"ץ כלוחמת.
מאז ומתמיד החלום שלי היה להתגייס, לתרום כמו כולם למדינה אבל צעד אחד מעבר..
כל מי שמכיר אותי יודע כמה חשוב לי הגיוס הקרבי ומההתחלה לא התפשרתי על פחות מזה, הסכנות שכרוכות סביב זה, דעות ומחשבות של הסובבים אותי והמשפחה לא עצרו בעדי להפסיק את התהליך של הלוחמה.
אבל בן זוגי לא מקבל את זה, אנחנו אמנם לא יוצאים הרבה זמן יחד סך הכל חודשיים, מעט מאוד זמן כדי להכיר אחד את השנייה ולוותר על דברים אחד בשביל השנייה.
הוא בן 23 ושירת כלוחם וירד במהלך השירות לג'וב ומבחינתו ברגע שאני אתגייס לקרבי הקשר שלנו ייגמר באותו יום.
ברור לי שהמרחק, והיציאות הביתה ייקשו מאוד על המשך הקשר שאם נאמר את האמת הקשר מאוד הדוק ולא האמנו שלתקופת זמן כזו קצרה אנחנו נהיה מאוהבים כל כך.
אני לעומתו רוצה לנסות, יש לי את האפשרות לחתום ויתור על התפקיד בסיום הטירונות אבל זה לא כזה מעניין אותו. מצד אחד הוא אומר שאנחנו ניפרד כי הצבא פשוט יעשה את זה לבד והוא מעדיף לראות אותי כל יום, ומתעקש להגיד שהוא יודע שזה ייעשה לי יותר טוב להיות בג'וב, אבל מצד שני הוא אומר שאם אני אחתום ויתור הוא יכעס עצמו ועליי שבכלל עשיתי דבר כזה בגללו.
מה לעשות? אני אוהבת אותו מאוד.. קורה פה מאין אולטימטום, או ויתור או שניפרד. מה אתם הייתם עושים?
תודה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות