מאז שאני קטנה אני בוכה מכל דבר קטן. ונמאס לי מזה. עברתי בריונות, בין השאר בגלל זה, וקשה לי שאנשים רואים אותי בוכה, למרות שאני בטוחה שכל בן אדם שאני מכירה ראה אותי בוכה. יש דברים שמספיק שאני אחשוב עליהם וישר הדמעות יעלו, או שמתי שאני מתחילה לדבר עליהם, או אפילו שסתם אומרים לי משהו- בין אם זה ביקורת שלילית כלשהי או הערה. אני יודעת לקבל ביקורת, כן? אין לי בעיה עם זה. אבל למרות שאני מפנימה ומבינה אני מתחילה לבכות. באמת שאני לא ילדותית. התבגרתי יותר מהר מכנראה רוב השכבה שלי (אני מכירה את כולם, אנחנו רק 70 בשכבה) בגלל הדברים שעברתי, אבל לא משנה מה- הדמעות בפתח.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות