המשפחה שלו אמרה לו ״תבחר בינה לבינינו״ והוא מבולבל. יכול להיות שזה באמת הסוף?

שלום לכולם!
יצאתי במשך חמישה וקצת חודשים עם בחור שהתאהבתי בו עד מעל הראש וההתאהבות הייתה הדדית לגמרי. הוא הכיר את המשפחה שלי מהר מאוד, את שלו הכרתי אחרי חודשיים ביחד ועברנו סהכ תקופה טובה, של אהבה וחברות. אחרי ארבעה חודשים התחילו להגיע כל מיני ״תקלים״ ו-ויכוחים קטנים, עד שעברנו טלטלה מאוד חזקה (אני עברתי תאונת דרכים שהשביתה אותי למשך חודש וחצי, בלי יכולת לעבוד/ לצאת מהבית) הוא תמך בי בשלושת השבועות הראשונים, עזר, קנה, אהב, עטף. אחרי שלושה שבועות נוצר ריחוק, הוא פתאום רצה לחזור לחיים שלו, לחברים שלו, לעניינים שלו ואני לקחתי את הכל מאוד קשה וציפיתי ממנו להיות יחד איתי. באחד הריבים שלנו זרקתי לו שאפשר לחתוך אם זה לא מתאים לו והוא פשוט הסכים איתי. הייתי בטוחה שמדובר בריב קטן, שיחלוף, מקסימום ביום שלמחרת. הוא לא יצר איתי קשר במשך כמה ימים, עד שהחלטתי להתקשר אליו. בשיחה איתו הוא אמר לי שהוא לא רוצה לחזור, שכיף וטוב לו ככה, ואני רק רציתי שיכאב לו ושיקרתי לו שהתאונה גרמה לנזק בגוף שלי ואני צריכה ניתוח. אחרי שסיימתי איתו את השיחה הרגשתי מאוד רע, רציתי להתקשר אליו לאחר שעה ולספר לו את האמת, אבל הוא פשוט גילה לבד שזה לא נכון, כעס ונפגע מאוד. היחסים בינינו נותקו לגמרי למשך שבוע שלם עד שחברה שלי התקשרה אליו והם דיברו ולאחר מכן אני שלחתי לו הודעה שהובילה לשיחת טלפון מצדו ואז לפגישה ״כדי לסגור את הכל״. הוא הגיע אליי הביתה, וישבנו לדבר (וגם להתנשק) במשך 7 שעות!! לא הרגשתי איך הזמן טס כשהוא איתי, פשוט נהניתי מחברתו. הוא סיפר לי שהמשפחה שלו אמרה לו שאני לא בשבילו, שהוא כמה רמות מעליי, שהם לא אוהבים אותי ואמרו לו ״תבחר בינה לבינינו״, אבל שהוא אוהב אותי, שהוא מבולבל, שהוא לא יודע מה לעשות. שהוא מרגיש שהוא באמת אוהב אותי ולא יכול לשבת לידי מבלי לנשק אותי. דיברנו על האופציה של לחזור אחד לשנייה, אבל הסכמנו שהדרך תהיה ארוכה. סיכמנו שניתן לעצמנו זמן כדי לחשוב על הכל, לבדוק אם מתגעגעים, והאם יש את מה להציל. מאז עברו יומיים, לא דיברנו. מצד אחד המרחק יכול רק לקרב, מצד שני, יכול להיות שזה באמת הסוף?
אני אוהבת אותו המון, אבל אני לא יודעת בעצמי אם יש על מה להילחם, אם יש טעם ואם יש לי כוחות להתמודד מול כל העולם.