היי אז ככה
תמיד כילד הייתי שמח וסקרן זה היה עד הגן והביתספר
שם צחקו עליי והתעללו בי לא פיזית אבל נפשית.
בכיתה ו כבר הייתי ממש סגור
ומ ט לא היה לי חברים בכלל.
כשעליתי לכתה יא הגעתי לתיכון חדש,התחלה חדשה ככה חשבתי,אבל הצל של העבר היה עליי, לא היה לי חברים לא דיברתי הייתי ביישן ומרחיק אנשים ממני כל הזמן.שנאתי את עצמי,ואז הגיעה רגע מיוחד,הגעתי למגמה חדשה, מגמת מוזיקה שבה ממש התעניינתי. אם הילדים שם גם לא התחברתי ותאמת זה היה יותר מוזר, שם כבר לא נראיתי הילד הפחדן, אני תפסתי ממש חזק צבע כהה כי אני מזרחי וסוג של השתנתי לערס במראה,גם היה לי גוף גדול ומראה שגרם לי לא להיראות מסכן ומפוחד אלה מפחיד ומסוכן.אבל אם הזמן הילדים במגמה ניסו להתחבר אליי וכשזה כמעט קרה נשרתי מהביתספר מרוב לחץ.
יכולתי להיות סופסוף אם חברים והרסתי.
בנוסף הרסתי הכל
הייתי ילד ממש חכם עכשיו אני בלי 12 שנות לימוד
לפני שנה הייתי במסלול לבגרות.
הייתי חתיך אבל הביטחון הרס לי והזנחתי את עצמי
הפכתי לגוש שמן של 110 קילו.
אני מדוכא ומפוחד
אין לי קשר אם אף אחד כולל משפחה
אין לי דרך לטפל בעצמי
אין לי כסף ואני פוחג לעבוד בגלל אנשים.
היה לי משפחה אוהבת
הייתי חכם
הייתי שווה
והרסתי הכל בעצמי.
אני שונא את עצמי
אני כותב את זה ובוכה
לא יודע מה אני הולך לעשות בחיים
עוד מעט 18 ואני כלום
אין לי כלום ואני לא שווה כלום
זה יותר פורקן אבל אם יש לכם דרך בבקשה
תעזרו לי
כי אני לא יודע מה לעשות
ורק אגיש שתרופות אני מעדיף למות ולא לקחת
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות