שלום,
קצת ארוך.
אני בת 26, יוצאת בשאלה, ממשפחה דתית לאומית חזקה מאוד, על גבול החרדית. חלק מהאחים שלי לומדים בישיבות שחורות, אין לנו טלוויזיה בבית, אינטרנט מסונן ובקיצור מקפידים מאוד מאוד.
הבעיה שלי היא שההורים שלי מאוד פוגעים ובמיוחד אמא שלי כתוצאה מכך שהבחירות שלי שונות משלהם. אמא שלי באופן כללי מעדיפה באופן ברור את אחי הקטן שהוא הכוכב שלה מבחינה דתית. זו הרגשה קשה, אבל כבר הבנתי שאין מה לעשות.
הדבר היותר קשה הוא שלפעמים אני מרגישה שהם ממש שונאים אותי. אמא שלי קוראת לי בחורה סוג ב', מחוללת, חסרת שכל ואם היא רואה אותי בבגדים שמחמיאים לי היא עושה פרצוף מלא גועל. היא אמרה לי פעם שהיא תאהב אותי יותר אם אני אתלבש צנוע. בחתונה של אח שלי בכיתי בחופה והיא אמרה לי "סיפרו לי שבכית. לא ידעתי שאת בוכה". גם אבא שלי פוגע לפעמים. כשיצאתי מהדת הוא לא דיבר איתי במשך תקופה ארוכה מאוד. פשוט היה עובר לידי כאילו אני אוויר עד שבאתי ופייסתי אותו. פעם הוא אמר שאני מגעילה וכשאני עוברת לידו הוא מריח סירחון, שאני נראית כמו גבר וכשעשיתי תאונה הוא אמר שמגיע לי וזה עונש על כל הרע שאני עושה.
אני לא בחורה מגעילה ולא חושבת שאני מסריחה. אני נשית ונראית די טוב וזה גם לא ש"הדרדרתי" מאז שיצאתי בשאלה. להפך, סיימתי תואר ראשון בהצטיינות עם אחד הממוצעים הגבוהים ביותר במחזור שלי ואני אתחיל השנה ללמוד תואר שני. את הלימודים שלי מימנתי בעצמי עוד מהחטיבה כשהלכתי לעבוד בשחור, כך שלא העקתי עליהם מבחינה כלכלית ולא ביקשתי עזרה אפילו שנחנקתי לפעמים.
נכון, אני לא טלית שכולה תכלת וגם הם לא רק רוע טהור. הם דואגים לי ולפעמים אני מרגישה שאני חשובה להם, אבל אני גם מרגישה כל כך פגועה ולא מוערכת ושאני נמדדת רק ברמה הדתית החיצונית שלי. אני חושבת שיש לי הרבה מה להציע באופי ובעולם הפנימי שלי ובכל זאת הם יהיו מאושרים ממני רק אם אני אהיה עם כיסוי ראש, גבר עם פאות ועשרה ילדים שלומדים בתלמוד תורה. זה לא הולך לקרות, אז לנצח נישאר ככה?
תודה לכל העונים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות