מבינה שאני לא אהיה מאושרת ולא יהיה לי טוב כל החיים. למה אני כזאת?

אם אתם רוצים לשלוח בתגובות פה תגובה, עצה או חוויה אישית שקשורה לזה אז תקראו את הכל ואל תשפטו לפני שאתם קוראים הכל כי זה קצת מבולגן ואם אין לכם משהו טוב להגיד אז בבקשה אל תגידו כי זה יעשה לי רע ואני מעלה את זה באנונימי בכוונה אז אל תשאלו אותי שאלות על הזהות שלי תודה.



הגעתי למסקנה שלא משנה מה אני יעשה וכמה אני ינסה אני בחיים לא יגיע למצב שיהיה לי טוב אני סך הכל רוצה להיות מאושרת להרגיש טוב עם עצמי למה אני צריכה לקבל את כל הדברים הרעים למה לא יכולים להיות לי ימים טובים תקופות טובות או משהו טוב אני לא מבינה מה עשיתי שגרם לך לחיים שלי להיות כל כך זחסרי כל טעם כי אני לא יכולה לעשות מה שאני אוהבת כי אין לי איך אני רוצה להיות חופשיה לשבת כל היום בבית לראות טלויזיה לרקוד ולשיר והעיקר להנות אני פשוט מנסה ומנסה כבר 14 שנים שיגיע הרגע הזה הרגע שהכל ישתנה הרגע הזה שאנשים יתעניינו בו ירצו לדעת עליי ירצו לשמוע מה יש לי להגיד אבל זה אף פעם לא קורה תמיד יש לי את הכישלון הזה שאני מרגישה שלא הצלחתי להגיע למה שאני רוצה תמיד רציתי להיות מאושרת לא לחשוב על מה שאנשים אומרים לי אבל תמיד עולה לי הפיפס הזה במחשבה שאומר לי שאני לא בסדר שאני שונה מכולם יש לי חשיבה שונה משל בני אדם רגילים
בני אדם רגילים רוצים להצליח בלימודים לעבור צבא ללכת לאוניברסיטה להרוויח כסף ואז עם הכסף לבנות משפחה עם ילדים וזוג אוהב
אבל אני לא כזאת מצד אחד אני הכי רוצה שיהיה לי גבר שאני יאהב והוא יאהב אותי
אבל מצד שני אני יודעת שלא משנה מי ולא משנה כמה אני יחפש אני בחיים לא ימצא את זה שיהיה לי איתו באמת טוב ושאני באמת ירגיש שהוא מבין אותי כי אף אחד לא מבין אותי אז למה להיות סגורה כל החיים ולהתחתן עם בן אדם שאת יודעת שאף פעם לא יבין אותך ולא באמת יקשיב למה שאת אומרת
ולמה לי להוליד ילדים מצד אחד בא לי להוליד כי אולי אפילו אחד מהם יבין אותי ואז יהיה לי עם מי לדבר ומישהו שיהיה לי איתו משהו משותף
אבל מצד שני לילד שלי שאני צריכה ללדת ולהיות איתו כל החיים ולאהוב אותו אני לא רוצה לגרום סבל כי החיים שלי הם סבל ואם הוא יצא כמוני הוא יסבול כל החיים וכל החיים ירגיש עומלל
אז למה לגרום למישהו לא משנה מי לחיות חיים כאלה ?
אפילו לאויבים שלי לא הייתי מאחלת לחיות חיים כאלה
אני כבר מבינה שאני לא יהיה מאושרת ולא יהיה לי טוב כל החיים אבל בחיים בחיים לא הייתי רוצה לעבור שוב את מה שעברתי
את ההרגשה הזאת שלא תיגמר לעולם
הרגשה שאתה פשוט עוד מישהו בעולם לא מישהו שאנשים מעריצים או אוהבים סתם בן אדם בלי שום תכלית בלי שום משימה בעולם האכזר הזה שכל מה שאני רואה בו זה רע ותמימות
כאילו רציני כמה אנשים יכולים כבר פשוט לא לחשוב ?
לא לחשוב שיש משהו מעבר לחיים שלהם משהו שלא משנה מה נעשה לא נגיע אליו
ובכל זאת אני מקנא בכל האנשים האלה כי הם נורמליים הם חיים את החיים שלהם חושבים על הבעיות של החיים שלהם .
בוכים,מתרגשים , נהנים ,צוחקים מרגישים כאב בטן או כאב ראש וזה מציק להם אבל הם לא מבינים שיש משהו מעבר לכאב בטן או לכאב ראש הזה שהם מרגישים באותו רגע יש משהו מעבר לכאב הפיזי יש כאב בנשמה הנשמה שלי לא בריאה ולא משנה כמה ינסו לתקן אותה היא בחיים לא תהיה נשמה פשוטה ורגילה תמיד היא תהיה נשמה שחורה והרוסה
לא משנה כמה ואיך ננסה לא נצליח כי כבר היא עברה יותר מידי והיא לא תוכל לנקות את עצמה
זה עצוב לחשוב שאת פשוט לא יכולה לעשות עם זה כלום
זה מעצבן לחשוב שאין איזה תרופה שתרפא את הפצעים
כי זה לא פצע שאפשר לרפות זה פצע שישאר תמיד עמוק עמוק בתוכי
התחושת מועקה הזאת בפנים שאת מרגישה שבא לה לצאת החוצא והיא פשוט לא יכולה
תמיד תהיה את התחושה הזאת שמשהו חוסם לך את הדמעות כבר למדתי להתמודד עם זה וזה קשה לי לשמור את הדמעות בפנים קשה לי לא להראות לעולם שאני שונה
כי לא משנה כמה הם יגידו וכמה הם ינסו בחיים הם לא יגיעו למצב שהם יבינו אפילו קצת את התחושה הזאת התחושת כלום בתוך כלום הזאת
אני מרגישה כלואה בתוך גוף של בן אדם אבל אני לא מרגישה כמו בן אדם
אני לא יודעת מה אני אבל אני יודעת שאני לא בן אדם
אולי אני רעה או שאולי אני טובה אני בחיים לא ידע
הלוואי שמישהו היה יכול להבין הלוואי שזה היה מענין מישהו
אבל הקטע הוא שאני לא רוצה לספר כי אני לא רוצה שאנשים יחשבו שאני מוזרה או שירחמו עליי
אני לא רוצה שאלה שאוהבים אותי אפילו קצת יסבלו מהתחושה שרע לי כל החיים
אני רק רוצה שיהיה מישהו שיקשיב לי מלמעלה ויבין שאני לא סתם משוגעת שאני פשוט משהו אחר
כל החיים אני סובלת אף פעם לא הרגשתי שלמישהו אכפת ממני
תמיד אני מרגישה שמתעלמים ממה שאני אומרת כי הם לא מבינים שאני באמת מדברת מכל הלב ואני לא סתם פולטת דברים רוב הזמן יש פעמים שאני סתם אומרת דברים
אבל יש פעמים שאני רצינית ויש משהו שבאמת חשוב לי שמישהו ישמע שמישהו יתעניין שייסטקרן שירצה להמשיך לשמוע עוד ועוד
אבל כל פעם שאני מדברת תמיד יוצא שלא נותנים לי לדבר באמת כי נגיד אני מנסה לדבר עם מישהו פתאום מישהו מתקשר אליו ואז הוא לא מקשיב לי או שהוא מתעסק במשהו אחר ולא מקשיב לי
אנשים לא מבינים שזה כזה חשוב לבן אדם שיקשיבו לו שהוא מדבר
אני תמיד מקשיבה תמיד מנסה להראות עניין בבן אדם שמדבר מולי ושאני מדברת כאילו כלום
אני לא מבינה למה זה ככה תמיד הייתי ילדה מקובלת ויש לי מלא חברים ומלא בנים רוצים אותי אבל זה לא קשור לחיים שלי ואני ילדה יפה ויש לי גוף יפה אז זה נראה מהצד כאילו הכל בסדר איתי וכאילו אין לי בעיות אבל זה בדיוק הפוך אני מרגישה כל כך בודדה וזה עושה לי רע שאני כזאת.