לא יודעת איך לעזור לאמא שלי שלא רואה שום דבר חיובי ובדיכאון כל הזמן

אני בת יחידה. למרות שאני סטודנטית אני עדיין מתגוררת בבית הוריי (בעיקר מסיבות כלכליות).
העיניין הוא, שעם כל האהבה שלי לאמא שלי - מאוד קשה לי לגור איתה.
היא אשת הייטק, ולאחרונה (כבר כשנתיים) יש לה בעיות בעבודה משום שהיא מוצאת עבודות רק בסטרטאפים שמחזיקים מעט מאוד זמן (או שנמכרים או שפושטים רגל) ועל אף היותה בנאדם שאוהב משהו קבוע - היא מאוד רחוקה מזה...
למרות הגישה הפסימית שלה לחיים שהייתה גם קודם, הדבר הזה מגביר את זה וגורם לה להיות עוד יותר שלילית ולחפש את הרע בכל דבר בלי יכולת לראות את הטוב בכלל.
זה מתבטא בכל דבר וגם כלפיי. זה בא לידי ביטוי כמה דברים: היא בצורה נחרצת מתנגדת לבן הזוג שלי שאנחנו כבר שנתיים ביחד (כי היא לא רואה דברים חיוביים באנשים), היא חושבת שאני לעולם לא אסיים את התואר או שאסיים עם ממוצע נמוך כי היא מתעלמת מהציונים הטובים, היא שונאת את זה שהחדר שלי לא תמיד מסודר (ולא רואה שזה כי אין לי זמן לסדר כי אני בעבודה או בלימודים עד הלילה), שונאת את כל החברים שלי, חוזרת מטיול ורק מתלוננת על דברים רעים שם...
תקופה מאוד ארוכה היא לא ישנה בכלל בלילות בגלל דיכאון ומחשבות רעות, וליוויתי אותה ותמכתי בה כל הזמן עד שזה הגיע גם ל"למה את לא לומדת מספיק? את צריכה להצטיין" או "שוב את איתו? אבל תראי כמה מכוער הוא, איזה התנהגות מוזרה הייתה לו כשאכלנו ארוחת ערב" וככה על הכל... עד שגם לי זה קשה ואני עוזבת אותה.
אני באמת אוהבת אותה, אבל כל כך קשה לי איתה ואני רוצה לעזור לה ופשוט לא יודעת איך. אני מדברת איתה המון, בלי סוף! על זה שהחיים יפים, שהטיול דווקא היה ממש כיף ושאני לא סטודנטית כל כך כושלת כמו שהיא חושבת - וזה פשוט לא עוזר. היא פשוט לא רואה שום דבר חוץ מדברים רעים וזה שובר אותי.
הצעתי לה (לצד אבא שלי וסבתא שלי) שתגש לטיפול והיא פשוט לא מעוניינת. היא כל הזמן בדיכאון ומאשימה אותנו בזה (הכנסה נמוכה של אבא שלי, סבתא שלי שכביכול יש לה חיי חברה וזה מפריע לאמא שלי כי היא בודדה, כועסת עלי שלי יש חיי חברה ושאני לא מספיק טובה בלימודים ולא מצליחה למצוא בן זוג נורמלי...).
אני באמת כבר אובדת עצות ואשמח לשמוע אם יש לכם משהו להציע.
תודה מראש...