לא יודעת אם לשרת בצבא או שירות לאומי

שלום לכולם!!
אני בת שמונה עשרה בקרוב, באתי ממשפחה דתייה. אבא שלי אומנם היה קרבי בצעירותו אבל אימא שלי ברחה מהצבא וקיבלה פטור ומאז היא נגד שבחורות התגייסו.
מאז שהם חזרו בתשובה שמעתי רק דברים נוראיים על בנות שמתגייסות. שבחורות לא צריכות להתגייס וכמובן שיגיע הגיל אני יוציא פטור, אחותי בת 22 עשתה שירות לאומי ולא ניראה שזה תרם לה משהו. היום הוא מובטלת לא רצינית שבחובות. היא זלזלה במשך כל תקופת השירות, הגיעה מתי שבאלה, קיבלה משכורת שמנה יחסית לצבא, [ 800 ]
וזהו. ושנגמר השירות כאילו נזרקה למים העמוקים, בלי לדעת לשחות, זה אפילו היה פחות רציני מבית ספר. אני הגעתי לגיל, והוצאתי פטור בלי לשאול הרבה שאלות, ממש פחדתי שלא יתנו לי פטור. כי.. אני לא מספיק, אני פשוט חייתי את החיים באמונה שאני לא מספיק לזה. שאן לי מה להציע. שאני ייפול, שיהיה לי קשה, שאן לי מה שדרוש.. שפשוט אסור לי! אני לא יסתדר שם! אן לי מספיק כוחות ושכל כדי להסתדר בצבא, שאני ילדה של ביית וצבא זה רחוק. שאני לא בן אדם שאומרים לו מה לעשות, והרבה המון סיבות למה לא, להתגייס. סיבה אחת למה כן לא מצאתי. אבל גדלתי, וחזרתי בשאלה, ואני בבית ספר חילוני וגיליתי על הצבא יותר, המון אנשים שפוגשים אותי טוענים שאם אני מתגייסת זה כמובן לקצינות . לא שיש לי מושג מה זה אומר.. הצבא ענק ויש מליון אפשרויות. 50 אחוז אומרים לי שבחורות מיותרות בצבא, ושהן רק עושות קפה אלה אם כן הן מפקדות או קצינות וזה אני לא בטח לא אגיע. שאן לי מה לעשות שם, וששירות לאומי יתאים לי יותר. משכורת גדולה יותר, נוחות, תנאים, וכולי. והחלק השני אומרים לי, צבא זה חוויה. זה מלמד אותך על החיים בשנתיים יותר ממה שהתיכון עשה ב12 שנה. זה בדיוק הגיל שאנשים מחפשים את עצמם והצבא זה אחלה דרך למצוא. להשלים בגרויות, לגדול, והקושי הוא החשוב מכולם. המון אנשים שגדלו עם כפית זהב בפה בשלב מסוים בחייהם עוברים קושי ואן להם מושג איך לאכול אותו. אני רוצה לצבור כמה שיותר קשים ניסיונות ופתרונות, אני חסרת ביטחון ועברתי חיים די קשים. מצד אחד אני יכולה לפרוח בצבא ומצד שני ליפול כל כך חזק. יש לי נטייה להסתבך, יש לי מזל רע, הרבה אומרים לי שאני פשוט מנחוסה. רק דברים רעים קורים לי, אני לא משתלבת בשום מקום לא זוכה בשום דבר והכל תמיד גרוע. הצבא יכול להרוס לי כל כך..
סליחה על הבחורות אבל.. אני לא מבינה בצבא שום דבר. פשוט שום דבר. ההורים שלי לא הרשו לי ללכת לגדנ"ע .. אני בורה לחלוטין. מה האפשריות שלי? מה יש להם להציע לי, מה יש לי להציע להם? " פרופיל צבאי" וכד' ממש מרתיע אותי שאני לא אהיה מספיק, ויתקעו אותי בחרא תפקיד. מה לעשות? לאיזה צד להקשיב? לי ברור שאן אפילו דעה בעניין מרוב תסכול!! יש דרכים שבהם אני יכולה אולי להבין אם מתאים לי הצבא? ואם כדאי? או לפחות לדעת יותר? בבקשה תעזרו לי!! אני לא רוצה להתחרט על זה שלא שרתתי!