כיתה י', כל החברות שלי בכיתה אחרת. עזבו חברות, אין לי אף אחד שאני מכירה. הכל יכל להיות נורא סביר וסבבה אלמלא האנשים שאני נתקעת איתם בכיתה. כל הבנות פרחות ולאף אחת מהן אין את התחביבים שלי, ובמבט על הבנים אני מבינה שגם הם ככה למרות שהם נחמדים יותר מהבנות. אני לא יכולה לסבול את העובדה שאני תקועה בסיוט הכי גרוע שלי. הסיבה האחרונה שעודדתי את עצמי כהבנתי שאהיה בכיתה ללא שום אדם מוכר, היא שיהיו אנשים שיבינו אותי יותר. אנשים שיקראו, יצפו באנימה, יציירו ינגנו או משהו. לפחות שיהיה להם תחביב שהוא לא קשור לטלפון ולסלפי ולשטויות הדפוקות האלה. אני מרגישה לחץ מטורף בגלל שאמנם חלקן נחמדות יותר אבל אני כבר רואה איך הכל הולך לקרות ואני קולטת ששום דבר כמעט לא השתנה מכיתה ז', רק ששם לפחות היו בנות שחלקו איתי מעמד חברתי. ועוד מה שמדכא אותי זה העובדה שהכרתי מלא בנות נחמדות ובנים שאני חולה עליהם וכולם בכיתות אחרות, וכמו כדי להכאיב את המכה הכי קשה מכולן- הלימודים.
אני יודעת שאני לא אצליח, אני נשבעת שאני אוהבת ללמוד אבל אני בשלוש יחידות וזה פשוט לא משהו שההורים שלי יכולים להתמודד איתו, כולם כולל המנהלת בהרצאות הבלתי פוסקות עושים רושם שאני לא אצליח בחיים שלי בכלל. אני תלמידה ממוצעת, בהיסטוריה ועוד מקצועות מצטיינת אבל במתמטיקה אני הייתי בטוחה שאני עוברת את המבחן מעבר ל4 יחידות וזה לא קרה ובזה התמוטטה כל הערכה העצמית שלי. כל כך קשה לסבול שנתיים בהן את נכשלת ללא הפסקה במתמטיקה ולסבול את ההטפות של ההורים, לעשות סיכומים וללכת לקורס קיץ בלי להצליח בכלל. זה כל כך קשה שאת מנסה באמת לפתור תרגיל קל ואת לא פאקינג מצליחה. כל כך קשה שהפעם לא צוחקים איתי כשאומרים שלא יהיה לי עתיד.
כן תגידו שאני מגזימה, אבל אני אומללה רצח. החבר הכי טוב שלי לא יכול לדבר בחצי השנה הקרובה בגלל שהוא בתיכון אחר ואין לו מחשב או טלפון לכל הזמן הזה. כל השאר בכיתות אחרות והם מתרחקים ממני כבר עכשיו. כולם בנוסף להכל עשירים ואני רחוקה מלהיות אפילו בינונית במצב הכלכלי.
אם הייתי יכולה ללמוד יותר טוב לא היה לי אכפת כמעט משאר הדברים, אבל אני לא..
ועכשיו אני מדוכאת למוות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות