אני כבר לא יכולה לסבול את זה.
יש לי לחץ מטורף בלימודים השנה, אני בכיתה י"א,
ואני בן אדם שממש קשה לו ללמוד, אני כן בסוף מוציאה את הציונים הטובים אבל הדרך מאד קשה ומדכאת.
וכשאני מדברת עם ההורים שלי לפעמים, שזה נראה קצת כאילו הם מתאמצים להקשיב לי.
מצד אחד אני מבינה כי הם עובדים קשה ועוד אני "מוסיפה" לבעיות שלהם וגם זה לא שיש להם דרך לעזור לי בהתלוננויות שלי הסתמיות ללימודים חוץ מ- כן אני מבינה וכל העידוד שאומרים.
צד שני כשאני לחוצה אני מתעצבנת ובוכה וכל הזמן אבא שלי מתעצבן על זה בטירוף שאני מרימה את הקול ולוקח את זה כאילו אישי.
ואני כבר לא מסוגלת לזה, הוא מתחיל להתעצבן ולצרוח,
כאילו מה? בן אדם בסערת רגשות, לחוץ, והוא מדבר ככה מתוך כעס ודיכאון. אז כל מה שיש לו לענות לי זה להעיר על ווליום הקול שלי ? זה ה-כ-י חשוב מכל מה שאני מספרת? דווקא זה?
והקטע הוא שאין עם מי לדבר הוא כמו ראש בקיר ואחרי כמה שעות זה עובר לו והכל חוזר לקדמותו. אין לי כוח לדבר עם אדם שטוחן מים בדיבור שלו ולא מפנים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025