היי אני עולה לכיתה י'א ואני מאוד לחוצה ולא רק בגלל כל הבגריות ומבחנים אלא בגלל שחשבתי שאת החופש בגדול הזה אני אנצל להשתפר ולהשתנות בביישנות שלי תאמת אני לאיודעת אם זו ביישנות זה חוסר בטחון גדול מאוד שבפנים אני מרגישה לא שווה ,לא מסופקת , מקנאה באחרים אני חושבת ובטוחה שאם היה לי בטחון עצמי הייתי "משיגה" את מה שאני רוצה לא את הכל אבל חלק מזה . מה שאני רוצה ותמיד הייתי רוצה זה ידידים שהם בנים שיהיה להם אכפת ממני באמת מהלב כמו חברים טובים שהם אחים , אני חושבת שאף בן אפילו לא מעיף מבט אליי ברצינות . כבר שמעתי מהרבה כמה אני יפה וכל זה אבל נמאס לי ! נמאס לי להיות יפה וזהו וככה אני מרגישה שאני לא יכולה להתחבר לאנשים חדשים בגלל החוסר בטחון הזה בעצמי ויום יום זה מפריע לי יותר בקטע שאני רוצה להיעלם , אני בטוחה שהחברות שלי ואחרים לא יאמינו שאני חסרת בטחון כי אני צוחקת , הכי שמחה , עומדת על שלה אבל זה רק עם אנשים שאני מכירה ואלה שלא אניי מחפשץ להרשים למשל לנסות להצחיק או שהם יחבבו אותי ואני רוצה להפסיק אני מרגישה רע אחרי זה אבל זה לא נפסק זה משהו בי שנמצא תמיד , אני רוצה ממש פסיכולוגית אבל אין לי את הכסף וגם אני לא רוצה שאמא שלי תדע כי יש לה דעות על זה . קשה לי לראות בנות אחרות שבטוחות בעצמן ואז מתים עליהן גם אם הן רעות לפעמים הבנים נופלים לרגליהן. אני דווקא כן מדברת עם בנים צוחקת אבל עד לפני כמה זמן הייתה לי תאונה קטנה הייתי בבית חולים שבועיים ושם הבנתי שלאף אחד מהם לא מזיז איך הרגשתי , אני מודה שאני רוצה שבנים יפלו לרגליים שלי וזה לא קורה אני מיואשת אני במצב הכי רע שלי אני מרגישה שיש עלי נאחס גדול ותמיד קורה לי דברים רעים בזמו האחרון וזה לא מתאים לי , תייעצו לי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות