איך להפנים שזה טוב שהוא הלך ממני? איך ממשיכים בחיים ובאמת מוצאים אושר אמיתי?

לפני כ-7 חודשים חוויתי פרידה קשה מבן זוג שהיה לי במשך שנתיים.
הוא נפרד ממני בטלפון, בלילה, ידע שיש לי למחרת יום עבודה קשה.
למחרת המשיך בהודעות פרידה בוואטסאפ תוך כדי עבודה.
קשה לתאר איזה זעזוע הוא גרם לי.
הוא סיים את זה אחרי שהבנתי שהוא עושה לי מניפולציות.
צעקתי עליו בטלפון שהוא לא ינצל אותי.
הבחור לא באמת היה רציני כלפי וחשב שאם נעבור לגור ביחד אני והמשפחה נממן את הכול.
הוא מצידו, היה לו נוח לגור בבית עם ההורים (הוא בן 29) ושאמא תבשל לו ותנקה לו.
בכל פעם שרציתי שנעבור לגור ביחד היה מתרץ שלא יציב כלכלית (למרות שלא משלם כלום בבית ההורים ועובד בעבודה טובה ויציבה).
בתקופה האחרונה של הקשר היה מתעלל בי מבחינה רגשית ועושה עליי מניפולציות מגעילות.
אני אומרת תודה שאנחנו לא ביחד.
יום אחרי הפרידה הוא ישב באתר הכרויות, ויש לי הרגשה שהתחיל לשבת שם עוד לפני הפרידה כי היה מקרה שהסתיר ממני את הפלאפון בקולנוע.
הוא הדביק אותי במחלת מין גרועה ביותר שלקח לי שנתיים לצאת ממנה והייתי צריכה לעבור ניתוחים בהרדמה מלאה.
עד היום אין לי מושג אם בגד בי ועם כמה.
זמן קצר לאחר הפרידה התחיל לצאת עם בחורה שיותר מבוגרת ממנו (יכול להיות שיצא איתה גם תוך כדי הקשר שלנו. אין לדעת). רואת חשבון, נראית כמו אמא שלו, כבדת משקל ונורא לא יפה. פרצוף של ביצ'ית.
אני מבינה שהבחורה הזו היא העונש שלו או שהם העונש אחד של השני.
בהתחלה חשבתי לספר לה מי הוא דרך הפייסבוק, אבל קלטתי שהיא חסמה אותי עוד לפני שהספקתי לכתוב לה.
או שהיא חסמה או שהוא אמר לה לחסום או שהוא חסם מהפלאפון שלה, אין לי מושג, אבל הבנתי שחבל להציל אנשים שלא מעוניינים בהצלה.
חברה סיפרה לי שהם טסים ביחד עוד מעט ושהם כבר מחפשים דירה.
אני לא יודעת מה יותר כואב לי, שאני הייתי צריכה להמשיך את החיים שלי עם הנבל הזה, שהוא היה עושה לי את המוות אם היינו גרים ביחד, או על הבחורה שפשוט אין לה מושג איזה חיים מצפים לה איתו.
התקדמתי בחיים.
אני עושה דברים שאני אוהבת, משקיעה בעצמי, הולכת לחוג, עושה ציפורניים, מטפחת את עצמי, קוראת ספרים, מתחילה ללמוד בעוד שבוע מקצוע שרציתי, יודעת שמצפה לי אהבה טובה יותר בעתיד.
עם זאת, אני בטראומה, לא ציפיתי שבנאדם שכל כך אהבתי וראיתי עתיד איתו יעשה לי דבר כזה.
הוא לא הראה שהוא כזה!
היו רמזים והייתי צריכה לזרוק אותו עוד מזמן, אבל לכזה דבר? לא ציפיתי.
הוא גרם לי לעוגמת נפש ענקית, ולא רק לי, אלא לכל המשפחה שלי.
במשך שנתיים לא אני ולא המשפחה שלי, אף אחד לא ראה מי הוא באמת, וגם היום, אין לי מושג מי זה הבנאדם הזה שהייתי איתו במשך שנתיים והכנסתי לביתי.
תעלומה.
כשאני מנסה לדמיין את עצמי עם אחר מאוד קשה לי, לא יודעת איך מתחילים בכלל קשר חדש עם מישהו, איך סומכים, איך פותחים את הלב ועד כמה.
אני לא בקטע של זוגיות כרגע גם בגלל שאני רוצה הפסקה מכל זה, חוויתי אכזבה מספיק גדולה, וגם בגלל שאני לא יודעת עד כמה יהיה לי זמן בלימודים.
לפעמים אני מאוד אופטימית ויודעת שאמצא את שלי, ולפעמים מאוד פסימית וחושבת שנגזר עליי להיות לבד ושלעולם לא אכיר מישהו שיאהב אותי באמת ובתמים.

מעצבן אותי שהוא הצליח לתפוס מישהי ברשת שלו ולהצליח מבחינה זוגית מה שנקרא, הצליח לעבוד עליה ועל כל מי שמסביב, הוא באמת הצליח להיכנס למערכת יחסים עם מישהי שלא יודעת ולא מכירה את העבר שלו ואוטוטו נכנסת לדירה משותפת איתו.
הוא שמח ומאושר ואין לו שום רגשות אשם או מצפון על מה שעשה לי, למעשה אף פעם לא אהב אותי ולא הייתי חשובה לו.

איך באמת באמת מפנימים שתודה לאל שהוא הלך ממני?
איך ממשיכים בחיים ובאמת מוצאים אושר אמיתי?
אני עושה הכול כדי לצאת מזה ובאמת מצליחה אבל לא יודעת אם אני מאושרת באמת באמת.

תודה.