כשהייתי בן 8 אבא שלי נפטר מהתקף לב
אמא שלי נשארה לבד איתי, עם אחי הגדול שהיה בן 13 ואחותי הקטנה שהייתה בת 3
מאז אני סובל מדיכאון חריף, כמובן שלא ידעתי להבין מה זה בגיל 8, אלא רק בסביבות גיל 14. הייתי בכמה סוגים של טיפול פסיכולוגיים במשך שנים עד שהתגייסתי ואז הפסקתי...
אחי הגדול מאז עזב את הארץ בשל לימודים
אני לא מרגיש שאני מתפקד במערכת הצבאית: לא מבחינת התפקיד ולא מבחינה בין-אישית, אין לי חברים ואף אחד לא מדבר איתי (אבל אני רגיל) ובכלל, רוב הימים שלי עוברים בדמעות ״למרות״ שאני חוזר יומיות
לאחר כ 6 פגישות עם קב״ן, לא מבין איך לא הצליחו להכיל את הבעיות שלי, תמיד טוענים ש״זו המערכת הצבאית וזה מה יש- שמירות ולילות והכל״ ואני יודע שאני פשוט לא מסוגל. לא מסוגל לישון מחוץ לבית כשאמא שלי לבד, אני חוטף התקפי חרדה בכל פעם שהיא רק לא עונה לי לטלפון כי אני חייב לשאול לשלומה, ובמיוחד לא סומך על עצמי עם נשק ובכל זאת לא מסכימים לשחרר אותי משמירות באופן רשמי למרות שהבעתי נכונות לבצע תורנויות אחרות במקום למשל מטבחים או שירותים.
כל חודש מחדש אני מת מפחד שישימו אותי ברשימת השמירות ואני פשוט לא מסוגל להמשיך לתפקד במערכת
אך איכשהו הקב״ן פשוט לא מבין ואני, כנראה, לא מצליח להסביר לו כמו שצריך
אני לא יודע מה לעשות
בבקשה תעזרו לי
כל עצה מסייעת תתקבל בברכה
תודה לכולם/ן
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות