אז ככה עזבתי את בית הספר ויצא שמעל חצי שנה לא למדתי, לא נפגשתי עם חברות, לא שמרתי איתן על קשר ואמא שלי ואני לא מסתדרות בכלל יצא שאני הולכת לפסיכולוגית שאני באמת אשמע רעה או משהו אבל זו בכלל לא הייתה הכוונה שלי, היא בת שישים ומשהו והמורה הפרטית שלי גם, וזה מדאיג שאני לא מבלה בחברת נוער ולא נפגשת עם אף אחד חוץ מהפסיכולוגית המון פעמיים בשבוע וזה ממש שינה אותי ואני מרגישה שאני ממש לא אותה אחת שהייתי אני חושבת שזה לא בריא לי להיות בחברת מבוגרות ובאמת מצטערת אם אני יוצאת רעה. אני פשוט מרגישה שהשפה שלי זו כבר השפה שלהן ואני מרגישה כל כך שונה מפעם הן פשוט שינו אותי ועוד מעט אני חוזרת לבית ספר ואני פשוט חוששת. פעם היה אכפת לי איך אני נראית היום זה בכלל לא מעניין אותי, פעם הייתי מדברת בסגנון שלי היום זה הסגנון שלהן, ובפגישות עם הפסיכולוגית אני פשוט מרגישה שאני עוד שניה מתחרפנת וקשה לי לדבר כל כך הרבה אני מרגישה שזה הורס אותי ושזה לא בריא לי. העלתי את הנושא בפני אמא שלי והיא פשוט צרחה עליי והתחרפנה ולא הייתה מוכנה לשמוע. אני באמת לא יודעת מה לעשות אני מרגישה שזה מדרדר אותי. בבקשה תעזרו
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות