לא, קורה להרבה אנשים, אלו החיים
היי
מאז שהתגייסתי לצבא התחלתי פחות ופחות לאהוב את החברות שלי מהבית.
לפני הגיוס היינו קבוצת בנות מגובשת, היינו נפגשות מלא ועושות הכל ביחד. התגייסתי ראשונה מהקבוצה והכל השתנה. החודשים הראשונים בצבא היו החודשיים הכי קשים בחיי. בסיס סגור, יוצאת פעם בשבועיים, מפקד שממרר לי את החיים, נכנסתי לדיכאון היה לי כלכך קשה ודווקא במקום הזה גיליתי שאין לי עם מי לדבר, אין לי בבית מי שיקשיב. המשפחה תמכה והכל והכי עזרו לי בעולם, אבל מהחברות שלי אף אחת לא הייתה שם בשבילי, בשלב שלפני שהם התגייסו (שלושתם התגייסו 4-5 חודשים אחרי) לא התחשק להם לשמוע את סיפורי הצבא שלי, אני שחייה 24 שעות את הצבא זה מה שהעסיק אותי ואותם זה לא עיניין אז שתקתי והמשכתי בשיחות השיטחיות והריקניות על איפור ומסיבות והרכילויות הקבועות. חשבתי שכשהם יתגייסו הדברים ישתנו, ושהם יתבגרו קצת. אבל מסתבר שכל אחת חווה את הצבא אחרת ולא כולם נתקלים בקשיים.
החלטתי להתמקד בחברויות שבבסיס ואני אוהבת מאוד את האנשים שמשרתים איתי למדתי מהם מהי חברות אמיתית. אבל שהסופש מגיע אני מרגישה לבד, כישלון שאין לי חברים אמיתיים. מצד אחד כדאי לא להיות לבד אני ממשיכה לבלות איתם אבל אני לא מרגישה חלק כל מפגש איתם רק גורם לי לרצות להתרחק. הם כל כך אכזבו אותי ואין לי כלום במשותף איתם חוץ מחוויות העבר.
אני רוצה לנתק קשר אבל מפחדת להשאר לבד. מה לעשות? איך מתנתקים בצורה יפה? אני לא רוצה לפגוע
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025