יש לי אבא מבוגר בן 74, אני יתום מאם. אבא שלי בן אדם קשה שתלטן חרדתי (דואג יותר מדי מדברים שאין צורך להיות חרד מהם) עצבני הרבה פעמים, לא מפרגן לי בשום דבר, יורד עליי שלא ייצא ממני כלום גם כשאני עושה דברים. מעבר לזה שהוא חטטן לא קטן ותמיד שואל אם אני מדבר בטלפון וכדומה. אני מרגיש שהוא מעיק עליי עם הצרות שלי (ולא שלי חסר) וכשעזבתי בעבר את הבית כי לא יכולתי יותר לסבול אותו (הוא גם חופר ואני הבן אדם הכי קרוב אליו שהוא יכול לדבר), אז הוא עשה לי יסורי מצפון שהוא מבוגר והוא לבד ואין מי שידאג לו אם קורה לו משהו.. מאותם סיבות שלי גם אחותי עזבה את הבית לפני כמה שנים אבל היא בניגוד אליי לא חזרה.
שוחחתי איתו רבות על ההתנהגות שלו והחששות שלו והמלצתי לו שיילך לפסיכולוג וגם אנשים אחרים המליצו לו אך לשווא.
הוא גם צרח עליי וקילל אותי כעזבתי אותו. יש לו חסכים מילדות - אמא שלו לא ממש מילאה את תפקידה כמו שצריך מבחינה רגשית בשבילו.
לאור תכונותיו השליליות פלא שאבא שלי הגיע לדוקטראט בהנדסה כימית התחתן ועדיין עובד בגילו הלא צעיר
האם כדאי לעזוב אותו למען העתיד שלי ולהפר את האמרה "אל תשליכני לעת זקנה" או פשוט לעזוב להמשיך עם חיי ולהקשיב לאנשים שאומרים לי שהוא כבר עשה את שלו ושהחיים לפניי..
יש לציין שהוא גידל את אחותי ואותי מגיל קטן ללא אמא וללא עזרה כלשהי (לא הייתה משפחה או משהו כזה) ולא נעים לי מאבא שלי. מה שכן הוא יודע לחבק אותי וגם לחיים איתו יש יתרונות כמו זה שאני לא צריך לעשות קניות נגיד (למרות שבבית אני עושה כביסות וכלים אבל יש לנו מנקה).
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות