בחופשה ארוכה בחו״ל עם המשפחה ואני סובלת בטרוף מיחס משפיל ומבזה. כלום לא עוזר. מה לעשות?

אני כרגע בחופשה בחו״ל עם המשפחה שלי, אמא אבא ואחות גדולה. אין לי את מי לשתף כי אני יודעת שכול התגובות יהיו ״מה את בוכה את בחופשה״... ואני בוכה בלי סוף. נסענו לחודש, מראש אמרתי שזה יותר מידי. אני והמשפחה לא מסתדרים לכאלה תקופות זמן, אנחנו עובדים טוב ביחד כמה ימים ואחרי זה מתחילים הפיצוצים. לא הקשיבו לי והצטרפתי לנסיעה. מי הטיפשה שמוותרת ככה על חו״ל (נסענו למקום מיוחד )? וכמה שזו הייתה טעות.
אני לא מצליחה להנות מהמדינה בכלל. אחותי בגדולה לא מפסיקה להתערב בכול מילה שעוברת ביני להורים, כול דבר שאני עושה, על הכול יש לה מה להגיד והיא אומרת. היא מעירה הערות מגעילות, מזלזלת ומתנהגת כאילו היא כל כך נעלה עליי, ואני מתאפקת לא להעיר ציוץ, כי בבית אם אני אומרת משנו הכי קטן... כולם ישר קופצים. אז אני אוגרת ומכילה ולאט לאט מצטרף לזה יחס משפיל מצד ההורים שלי אני לא ממש רוצה לפרט, עד שאני לא יכולה יותר לאגור והכול יוצא בעצבים ובניסיונות להתרחק כמה שאפשר מכולם. יוצאים לטיול-אני במלון, עושים סיבוב-אני במלון, כי לא אכפת לי שאני אפספס, אני לא מסוגלת להיות איתם. ההורים שלי לא ומעולם לא העמידו את אחותי במקום, הם מודעים להכול וגם לזה שלא הוצאתי ציוץ מתחילת הטיול. והם פשוט מקבלים את זה ככה. אבא שלי התחיל לצעוק עליי באמצע ארוחה שאני הורסת לכולם את הטיול עם השליליות ואחותי בצד אומרת מה אתה מדבר איתה בכלל, כלום לא יעזור...
אני הורסת לכולם את הטיול? זה משגע אותי. אתם לא רואים מה אתם עושים? אז אני אומרת. וזה לא עוזר, להפך, אומרים לי דברים הרבה יותר גרועים. אני יודעת שגם אחותי הגדולה לא נהנית אבל היא משחקת אותה בשביל ההורים וכמובן, בשביל התמונות! חייב!
אז אני בוכה, בוכה עוד קצת בהיסטריה, הכול כשאני לבד כי אם אני אבכה מולם מעניין כמה יהרס הטיול... זה החופש הגדול האחרון שלי ומחכה לי חופש מדהים בבית. אני מתחננת לטיסה חזרה הביתה, לשלם עליה, והם לא מוכנים כי זה כולל טיסה בתוך הונג קונג (קונקשן) שהם פשוט לא מוכנים שאעשה לבד, כאעלו אני ילדה. האנגלית שלי מעולה ואני מאוד עצמאית. והכי חשוב, הם יודעים כמה רע לי פה.
זה לא עניין של שינוי גישה. זה הרבה יותר מזה. אני לא יודעת מה לעשות.