עזבתי בסערה את הדת ואני מפחד על החיים שלי - איך ממשיכים מכאן?

אני מתחיל לפחד על החיים שלי.
יצאתי בשאלה ובסערה עזבתי את הדת.
חייתי בשקר. כל הזמן חייתי בשקר.
קראתי לעצמי בשם ספרדי מובהק.. ואחרי כמה חודשים קיבלתי סוויץ במוח, והחלטתי שהאשכנזים טובים יותר.
אז ניסיתי להתקבל לישיבות אשכנזיות. והצלחתי. ואז שיניתי לשם שמתאים לאשכנזים
אבל הסתרתי שאני בעל תשובע(חוזר בתשובה ). תמיכה משפחתית לא ככ היתה לי. לא יכלתי לחזור הביתה כי הייתי נכשל בעיניים. הייתי רואה בנות חילוניות ואז מתוסכל מהנפילה. זאת היתה הקיצוניות שלי בתור חוזר בתשובה, שכשנכנסתי לדת הייתי סגור כולי בדת ואז כשהייתי נוסע להורים הייתי משתגע מהמראות החילוניים.
לכן לא הייתי חוזר הביתה בחופשות.
בישיבה הגדולה לא הסתדרתי חברתית. הייתי עוף מוזר. קיבלתי שיגעונות כמו להתחבר לצדיקים ולהתשטח על קברי צדיקים - מה שאצל ליטאים לא מקובל. אחר כך התחברתי למאה שערים. חייתי בטירוף דתי של בעל תשובה צעיר שאין לו משפחה. הייתי תלוש.
אבל היום אני עוד יותר תלוש.
אני חילוני.
אני בלי כיפה.
אני לא שומר מצוות. אני הולך עם מכנסים שחורות. עם חולצה ארוכה. אני התחלתי ללמוד משפטים, אבל אני עומד לפרוש. אני עייף. עייף מזה שאני לא מסתדר בחברה. אני לא אוהב את הפתיחות של החילונים. אני לא אוהב את זה שחילונים נוגעים בנשים ובגברים. אם אישה מושיטה את ידה אני לא אלחץ . יש לי פאות קטנטנות מאחורי האזניים, כדי שאוכל לשחק איתם במהלך היום ולאחוז במעט ובמשהו מהעולם הקודם. אבל, אני חושב לעצמי, מהו אותו עולם קודם? האם היה לי שם חיים נורמליים? התשובה היא שלא. אלה היו חיים מטורפים. אז אני מתחיל לפחד על החיים שלי. כי אני לא מסתדר בשום מקום. אני נפגש עם פסיכולוג. אני לא יודע מה לעשות. אני לא רואה ככ דרך לצאת מהמצב הזה. רק אם אולי אקים איזה תנועה פוליטית או אעשה משהו חשוב . אבל אני תמיד יהיה שונה, כי אני נגד הומואים ולסביות, ואני כופר מוצהר, ואני גם חרדי בתרבות שלי - אוהב ללמוד גמרא בסגנון ישיבתי-אשכזי עם מבטא, וכו.
אני גם לא יודע איך קוראים לי בגלל כל שינויי השמות. אני לא יודע איך קוראים לי! כשאומרים את השם שלי היום אני פשוט מרגיש שבא לי להיקבר עמוק באדמה. אני ביום יום מרגיש מאוד מאוד דפוק.
אני מתחיל לפחד על החיים שלי בגלל שאני לא מסתדר, ובגלל שאני לבד. אם רק הייתה מישהי שהייתה מוכנה להכיר אותי אפילו לא למטרת היכרות וקשר, אלא רק לידידות ותמיכה חברתית, ואוו כמה שזה היה עוזר. באמת שכלפי חוץ חושבים שאני איזה סטודנט חכם, אף אחד לא מעלה על דעתו את השבר בו אני נמצא. אני ממש מפחד שאם אני לא אצליח לצאת מהמצב בו אני נמצא כבר 4 שנים (מאז שעזבתי את הישיבה) אז משהו לא טוב יקרה. אני פשוט לא יודע איך מכאן והלאה אני מתמודד עם החיים. איך אני משתלב בחברה. כי אני לא מצליח. והכוחות מתחילים לאזול לי. שרדתי בצבא המון , כל הזמן אני שורד, כל הזמן אני ממשיך למרות הכל, אבל די, בן אדם צריך להסתדר, למצוא את הכיוון שלו, להסתדר בחיים, ואני לא. אני עדיין תקוע. אני מודה למי שקרא, ואני אשמח לקבל מכם עצות , מתוסכל קצת אבל למרות הכל יש לי תקווה :)