היי מוזר לי להעלות זאת על הכתב, אבל אתחיל.
גרושה בת 22, הכרתי גבר בן 42 במסגרת פעילות שהשתתפנו בה מספר פעמים.
שנינו ללא ילדים. לצערי עשיתי טעות בעברי והתחתנתי מהר מדי. אני יודעת שההפרש גלאים גדול.
אנחנו יוצאים כ4 חודשים, הקשר התפתח מאד לאט.
בתקופה האחרונה מרגישה שאני לבד דוחפת הלאה. כל אחד בעולם שלו, למרות שאני מאד אוהבת לצאת איתו ולבלות איתו, מרגישה מן התעלמות ממנו, שרק אני יוזמת פגישות ויחסים בינו לבינה. נהנים ביחד מאד בכל המובנים, קיימת משיכה. אבל דקה אחרי שאנחנו נפרדים, לי לפחות קשה. מצפה ליותר, שירדוף, שיחשוק, שירצה לראות אותי עוד וזה לא קורה. כל אחד חוזר לעולמו, אפילו לא ישנו ביחד אף פעם...
לאחרונה ראיתי כי האקסית שלו מתחילה ליצור עימו קשר שוב, והם ידידים. נפגעתי מזה מאד.
אני מפחדת לעורר סצנות ולהראות קנאית, אבל מתחילה עם התקפי חרדה ובכי בלתי נשלט כשאני לבד.
אני אפילו לא יודעת אם לקרוא לו ״חבר/בן זוג״.
מעולם לא דיברנו על אהבה.
נסיתי להסביר לו פעם מה מפריע לי, אבל חוץ מלהרגיע אותי לא קיבלתי תשובות לשאלות.
ברור לי שהקשר ביסודו קצת בעייתי, אבל אני מאד מתלבטת איך להתייחס לכל זה בכלל. סה״כ הוא בחור טוב, נאה, יציב, ונהנים ביחד.
שווה מאמץ או אפגע בכל מקרה?
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025