היי לכולם
אני האמנם לא הבן אדם הכי טיפוסי, התברכתי בשפע של הפרעות נפש.
החיים שלי קצת שונים ומשונים, אני שונאת את זה.. אבל זה המצב כרגע.
אנשים אוהבים אותי, אני יודעת את זה. אבל ככל שהשנים עוברות, אני מבינה עד כמה הגישה שלי לחברות חדשות הופכת לבלתי ממומשת.
באופן כללי, קשה לי עם נשים.. המדיה החברתית לא ממש מאפשרת לי להכיר חברה "בראש שלי".
אני לא עובדת (כמו שאמרתי- הפרעות, הרבה הפרעות), אני תקועה בבית, אין לי אף אחד.
אני יודעת שברגע שאתחיל למלא את החיים שלי בעשיה יהיה לי הרבה יותר קל.
אבל זה יקרה עכשיו, זה לא יקרה בקרוב.. ועצוב לי ממש.
זה מרגיז
אני אדם מצחיק
אני אדם פתוח
אני כל כך אוהבת לעזור
אבל אני דפוקה. וזה הורס לי הכל.
לצורך העניין- אני גבולית.
דבר שגורם לי לנוע בין אהבה לאדם מסויים ובקיצוניות לאפתיה מוחלטת כלפי אותו אדם.
זה לא בשליטתי. וזה משאיר אותי לבד.
ואני רוצה. אני רוצה חברה, אחת כזאת שאני יכולה לדבר איתה על הכל.
אני רוצה, אני רוצה חברה שתחבק אותי.. בחיים לא היה לי את זה.
אני אדם מרוחק. אני שונאת את זה. אבל אני רוצה להיות אחרת.
אין לי גישה, אני לא יודעת איך להכיר אחת כזאת.
האמת?
עצם השאלה שלי גורמת לי למעט מבוכה. קצת מרגיש לי כמו גיל 12.
אז בעצם... מה אני עושה?
אני הרי לא יכולה לגשת ולשאול "היי את, רוצה להיות חברה שלי?"
אני רוצה להשתקם, אני רוצה חברים בחיי, אני רוצה קצת אופטימיות, מישהי אמיתית שתבין אותי.
חברה. אמיתית כזאת. כמו שיש לכל אחת. ואני מקנאה בהן.
חשבתי על ללכת לאיזה חוג.. אבל גם זה נשמע לי מגוחך.
אני לא יודעת מה לעשות, באמת לא.
מה אני עושה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות