עזוב את הטיפול.
נמצא בטיפול.
מאוזן תרופתית.
אבל מרגיש שאני לא מצליח להיות כנה באמת עם כל הטיפולים שעברתי עד היום. אני תמיד דואג שהמטפלת לא תפגע, או שהיא לא תאהב את מה שאני אומר, ואז אני לא יכול להגיד מה שאני באמת רוצה. למשל, שלא בא לי להמשיך להיפגש איתה ונמאס לי שאני לא מצליח ליישם שום דבר מהשיעורי בית אז מה הטעם להעשיר אותה בחצי משכורת כל חודש? ואולי בכלל היא מנצלת אותי? אבל אני לא גבר מספיק כדי להפסיק איתה. ומה יעזור להחליף? הרי תמיד אני ארצה (}מלשון ריצוי) בסוף. מתי אוכל להגיד למישהו את כל האמת בפרצוף? ואני מפחד שאני נמשך אליה מינית ולא מעז להגיד. אבל בעצם נראה לי זו סתם מחשבה אובססיבית כזו, כמו "רק ש אני לא..."
והאמת? נמאס לי לטפל בעצמי. די לי עם הכדורים. מה אני צריך את השיחות האלה כל שבוע. סתם לברבר ולדבר ולנסות להעביר את הזמן ולברוח מלעבוד על הטיפול.
וזה לא שאני לא מרגיש שיפור, אני מרגיש. במידה מסוימת. אבל אני מייחס את זה לאיזון התרופתי. בטיפול המשכתי להרגיש חרא עם התקפי מועקה זעם ומה לא.
או שבעצם הטיפול כן מועיל?
אני לא יודע
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025