אין לי חברים אמיתיים, מרגישה מדוכאת כל הזמן. מה קורה לי?

היי אסקפיפל,
ממש קשה לי לפתוח את הנושא הזה במיוחד בגלל שאף פעם לא דיברתי עליו עם אף אחד, לא החברים שלי (סוג של), המשפחה שלי...
בשביל להסביר את הכל אני צריכה ללכת שנתיים אחורה.
בכיתה ו' לא היו לי חברים בכלל הייתי יושבת בודדה בספרייה וקוראת ספר, תמיד ניסיתי להתחבר לכיתה באמת אבל כולן שם היו מקובלות והן חבורה סגורה כמו שאתם בטח יודעים ולא אפשרו לי להיכנס. בנוסף היו עוד 3 ילדות לא מקובלות אבל אף אחד מאיתנו הלא מקובלות לא הייתה חברה אחת של השנייה.
שנה חלפה לה והפכתי לחברה מאוד טובה של אחת הלא מקובלת לשם הסיפור נקרא לה ל'. אז ל' הייתה ממש נחמדה מסתבר והפכנו לחברות מהר מאוד בנוסף הייתה עוד ילדה לא מקובלת שהתחלתי להיקשר אליה וזאת א'.
במהלך השנה א' גרמה לי לשנוא את ל' (עד היום לא בטוחה מה קרה) והפסקנו להיות חברות בערך בחודש האחרון לכיתה ז' רבתי עם א' ריב ענק מאוד על משהו מאוד פוגע שהיא עשתה לי והחלטתי לטובתי האישית להשאיר את הקשר. בגלל של' למרות שלא היינו חברות ראתה מה קרה היא התקרבה אלי שוב והפכנו שוב להיות חברות טובות (עד עכשיו למעשה).
בסוף שנה המשפחה שלי עברה בית לעיר אחרת, בגלל שהעיר קרובה הייתה לי אפשרות להישאר בבית ספר הקודם שלי אבל החלטתי שאני רוצה התחלה חדשה.
אז בתחילת כיתה ח' (תחילת השנה הזאת) עברתי כיתה פגשתי שם אנשים ממש נחמדים והיו חבורת בנות ממש נחמדות שרציתי להיות חברה שלהן בהתחלה הן לא אהבו אותי אבל אחרי כמה זמן הן היו בסדר איתי.
בסופו של דבר הפכתי לחברה הכי טובה של אחת מהן ואז גם התקרבתי יותר לחבורה, אבל למרות כל זה עדיין הרגשתי לא שייכת.
הייתה ילדה בחבורה נקרא לה ש' שהתחילה לריב כל הזמן עם שאר הבנות בחבורה בקבוצה שלהן הפרטית בווצאפ ובסופו של דבר הן כבר שנאו אחת את השנייה.
אני לא ידעתי ועד עכשיו אני לא יודעת מה קרה שם אבל למרות שהן רבו איתה נשארתי איתה בקשר טוב עדיין.
ככה עברה לה השנה ביחסית סבבה למרות שתמיד הרגשתי באיזשהו מקום לא שייכת, כאילו הן צירפו אותי רק כי הן חייבות בייחוד בגלל העובדה שהן תמיד היו קובעות לבד בלעדיי ולא מזמינות אותי והפעמים היחידות שקבענו ביחד היו שאני יזמתי את המפגש. בסוף שנה כזה החברה הכי טובה שלי מהחבורה נקרא לה י' אמרה לי ששתי הילדות האחרות בחבורה בכלל לא סובלות אותי.
זה פגע בי באמת קשות ביחוד בגלל שאחת מהן איתי בחוג והיא תמיד התנהגה כאילו אנחנו חברות ממש טובות.
עכשיו סוף השנה וחופש גדול וגיליתי שהן נפגשו כל החופש ביחד לבד בלעדיי, כל הזמן.
הן גם התחילו להיות יותר ביחסים טובים עם ש' למרות שהיא אמרה לי פעם אחת שהיא לא סובלת אותן (היא בנוסף הקימה גם סוג של חבורה עם עוד שתי בנות ממש נחמדות ובן, אז אני שמחה בשבילה :)
הדבר הכי פוגע היה לפני כמה ימים ובגללו החלטתי לכתוב כאן את זה.
קבעתי עם י' שתישן אצלי לפני איזה שבועיים והכל היה סבבה עד שיום לפני היא נעקצה מדבורה וביום שהיא הייתה אמורה לישון אצלי היא קיבלה מכה ברגל מהדלת.
ואז היא התקשרה אליי לומר לי שהיא לא תוכל לבוא לישון אצלי בגלל מה שקרה, אז הייתי קצת מאוכזבת אבל הבנתי אותה בסוף.
אז יום אחרי היום שהיא הייתה אמורה לישון אצלי ולא "הרגישה טוב" מה קרה? היא קבעה עם החבורה הזאת של הבנות ללכת לאכול במסעדה (כמובן שהן לא הזמינו אותי).
וזה באמת פגע בי, כל כך.
כנראה אם זה היה קורה מילדה שהיא לא החברה הכי טובה שלי או אם מה שקרה בבית ספר הקודם שלי לא היה קורה (זה הזכיר לי ממש מה שקרה עם א') אז לא היה לי כל כך אכפת.
אבל כן היה לי אכפת ורשמתי לה הודעה ארוכה מאוד על זה שזה ממש לא יפה מצידה לשקר לי ככה ולהגיד שהיא לא מסוגלת לזוז (כן זה מה שהיא אמרה לי) ושהיא מרגישה זבל ויום אחרי לצאת עם חברות כאילו כלום.
זה כל כך פגע בי ואז היא התקשרה להגיד לי שהיא לא התכוונה לשקר לי, אבל עכשיו היא מרגישה יותר טוב מאתמול (וזה כל כך שקר ואני ידעתי את זה כי אתמול היא לא יכלה "לזוז"). אז אני שמחה שהיא מרגישה יותר טוב או שמלחתחילה היא לא הרגישה כל כך נורא ולא רצתה פשוט להיפגש איתי.
אז היא אמרה את כל זה ובלה בלה בלה. ביקשתי ממנה שלא תספר לחבורה שלה על מה שקרה אבל בגלל שהיא נפגשה איתן ובגלל שהיא מספרת להן הכל (אפילו לפניי) אז אני יודעת שהיא סיפרה ואני כבר לא יודעת מה לעשות...
במהלך השנה האחרונה הרגשתי את הדיכאון הענק הזה כל הזמן, כל יום הייתי מתעוררת בתחושה של אני לא רוצה לבוא לבית ספר כי אני אאוטסיידרית וכו'... ומה שקרה עם י' לא עזר לשפר את התחושה...
אני עולה עכשיו לתיכון (כן בכיתה ט') לכיתה חדשה עם רק כמה ילדים בודדים שאני לא מכירה כל כך. לא יודעת יותר מה לעשות.
האם הבעיה בי? האם אני זאת שהורסת קשרים ונשארת אאוטסיידרית? באמת שאני כר לא יכולה לענות...
אשמח אם תוכלו לתת לי עצות מה לעשות, ואני אעריך מאוד אם לא תגידו תנתקי איתן קשר וכו' כי כולנו יודעים שאף אחד לא רוצה להיות בלי חברים.
חשבתי למען האמת לנסות לדבר עם ש' ולהסביר לה מה קרה ואולי היא תסכים לצרף אותי לחבורה שלה אבל אני יודעת שאני ארגיש עדיין נורא...
מה לעשות? בבקשה תענו!