לאישתי יש הפרעת אכילה, מה אני יכול לעשות שיעזור לה?

שלום רב, אני כותב פה רק כדי שאולי הגולשים יעזרו לשפוך טיפה אור על דברים שאני לא יודע.
אנחנו נשואים עוד לא שלוש שנים, ולפני זה הכרנו רק כמה חודשים. היו לה חיים שלמים לפני ולי חיים שלמים לפניה. לאישתי יש טבעת להצרת קיבה, וגם לכמה מבני משפחתה. אני לא איזה מומחה, אבל אם יש לה טבעת, היא מקיאה, ובררנית - זו הפרעת אכילה. היא לא מכירה בזה, או שכן, אבל מכחישה "זו לא הפרעת אכילה". יש התנהגות שלה ושל המשפחה שלה ש..גם אני הייתי מפתח הפרעת אכילה אם ככה הייתי גדל. יש איפול כמעט מוחלט בנושא הזה, וכמובן שכאשר היא משמינה, כמו בהיריון הראשון, אין לי מושג מה באמת עובר עליה. ועובר עליה, היא נשקלת, הקאות יזומות, מסתכלת במראה ואומרת לעצמה שהיא שונאת את עצמה, כל הדברים שבמקום ממנו אני בא זה סימפטומים לבעיה. אותי לימדו שבנאדם שמקיא זה בנאדם חולה שצריך ללכת לרופא.
ב"ה גם מעולם לא פגשתי הפרעות אכילה במשפחה, חברים או מכרים.
לאחר שלחצתי התחלנו ללכת לטיפול, וזה כמובן יעסוק בעיקר בזוגיות שלנו, ומפה לשם בטח גם נגיע לזה ואין לדעת באיזו רמה נכנס לזה.
למדתי מעט על הגוף ועל הנפש, בהחלט יש לי הרבה ידע לבחון את מה שאני רואה. אבל אין לי מושג מה עובר עליה, ואיך להתנהג כבן זוג כדי למזער את זה, אם זה בכלל אפשרי.
אמא שלי נטורופתית, ולי עבר רפואי מסועף, כך שמאיפה שאני בא זה בכלל לא בא בחשבון לעשות לעצמך נזקים מכוונים ע"י הקאות או הרעבה או אוכל משמין ומזיק. העיקר הבריאות.
אז קצת פחות תאהבי את מה שתאכלי, ולאט לאט גם תתחילי לאהוב. לא נראה לי סיפור. אבל ברור לי שאצלה זה כן סיפור גדול. הרבה מזה רגשי והרבה מזה כפייתי, אני לא מאבחן. ניסיתי דברים כמו בתחילה הקשר, עד שלב מאוחר יחסית, לא אמרתי לה מילה, כמובן שהתחלתי להשמין בעצמי. ואז פה ושם התחלתי להגיד, הרי אני לא רוצה להיפגע מזה גם, ואני גם לא רוצה שהילדים שלנו יפגעו, אחד בן שנתיים ואחת בדרך. והם לא, כך אני מאמין, כי היא אמא מצויינת עד כדי כך שזה לא יאמן שהיא גדלה איפה שהיא גדלה. אבל לקח לי קצת זמן להוציא ממנה את האמא המצויינת הזאת. הבן שלנו רק בן שנתיים, אז לא לקח הרבה זמן, כלומר היא אמא טובה בדם.

אז בקיצור מה שאני שואל, מה אני יכול לעשות שיעזור? שיקטין את הנזקים, שישנה את היחס לאוכל..? ומה עובר עליה כשהיא רואה את עצמה משמינה? ומה עובר עליה כשהיא מרזה?
יש לי תקשורת טובה עם אישתי, אנחנו גם בטיפול כדי לשפר את זה, אבל זה תמיד נושא כזה שאסור לגעת בו..טונות של שמן ומלח..ממ טעים. מתכונים שעוברים שלושה דורות כאילו עוף ואורז זה איזה רושפלד..שאם זה לא יוצא אותו דבר אוי ואבוי.

כתבתי פה גיבוב של דברים שבחורה בוגרת עם הפרעת אכילה תדע בדיוק על מה אני מדבר, למרות שאני בעיקר רואה פה ילדות בנות 13 שחושבות שלהקיא זה החיים.

תודה מראש לכל המייעצים.