שלום רב,
אני נמצאת בזוגיות כ4 שנים, זוגיות שבה הייתי הכי מאושרת בעולם.
בדרכים מאוד קשות הצלחתי לגרום למשפחה לקבל את בן הזוג לאחר כל השנים האלו,
ובאמת הכל היה כל כך מאושר.
כמו שאומרים צרות באות בצרורות ואני והבן זוג נכנסו למשבר מאוד רציני ביחסים, משבר אמון עצום שבו איבדתי את האמון בו.
הוא עשה מעשה נורא שלרגע זה אני חוששת לפרט מחשש לזיהוי הנפשות הפועלות,
אך אסכם בכך שבאמת מדובר בטעות גדולה ובלתי נסלחת.
משפחתי היוותה לו את הקן המשפחתי בכל מצב, גם כשהדברים לא היו ורודים ועשו בשבילו מלחמות אין סופיות וכמובן שגם הוא עזר רבות והפכנו לגרעין אחד, חזק ומאוחד עד למקרה שבן זוגי עשה.
המעשה הזה הוביל לפרידה שכרגע בן הזוג (עוד לא התרגלתי לכנות אותו אקס) משתדל מאוד מצידו לתקן אותה,
אממה ההורים שלי לא מוכנים לשמוע עליו, לראות אותו ושחס וחלילה לא ידרוך לנו יותר בבית.
גרתי שנים עם הבן זוג וחזרתי להורים מאחר ואני סטודנטית, התמיכה של ההורים מאוד חשובה לי הן מבחינת קורת גג ותנאי למידה והן מהבחינה שתמיד הייתי הילדה הטובה והדעה שלהם תמיד זו שהכתיבה לי את הדרך.
הגעתי למבוי סתום כי אני מרגישה שבאופן אישי אני מסוגלת לסלוח ולעבור הלאה, לחזור למה שהיה, ואחרי הכל דעתי צריכה להיות הקובעת כי זה הקשר שלי וזה האושר שלי...
אבל עצם זה שההורים שלי כל כך מתנגדים מערער אותי כל פעם מחדש ומשאיר אותי מתוסכלת וכואבת. גם כי התמיכה שלהם חשובה לי וגם כי אני עובדת מצאת החמה עד צאת הנשמה ובשאר הזמן לומדת ואין לי כח לחזור לגיל התבגרות שבו בשביל להיפגש עם מישהו אני לא יכולה לארח ויכולה להתראות רק בחוץ..מרגישה שלוקחים לי את החופש שלי.
אשמח אם תענו על הסקר..אני מאוד מתוסכלת
אשמח שתענו בסקר
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות