אמא נכנסת לי לצלחת! איך להפסיק את זה? דיבורים לא עבדו

בתקופת י"א י"ב הפסקתי להתאמן בגלל העומס וחוסר זמן,
תמיד היה מצופה ממני להוציא ציונים טובים ולהצליח וכך גם דחפתי את עצמי,
אך לא יכולתי לעמוד בלחץ של שניהם.
מן הסתם העלתי במשקל, השילוב של חוסר אימונים וישיבה ממושכת על הכיסא,
הצורך במתוקים במצבי לחץ והחוסר זמן בלהשקיע באוכל בריא גרם לי להשמין,
לא משהו שאני מרוצה ממנו אבל למדתי לחיות עם זה ולאהוב את עצמי איך שאני, ועכשיו כשסיימתי את הבית ספר התחלתי להתאמן בחדר כושר.
הכל היה בסדר עד שהתחילו ההערות של אמא שלי והמשפחה עוד בתחילת השנה, שהתגברו אט אט עם הקילוגרמים. כל אחד מעיר לי עד כמה שהשמנתי ועד כמה שאני מכערת את עצמי, כמה שהייתי יפה פעם ושאני חייבת להרזות כל עוד אני צעירה ולא להשאר כזאת מכוערת.
התעלמתי, ניסיתי לרדת במשקל ולא הלך, אני אוהבת אוכל ואני אוהבת את עצמי.. או לפחות אהבתי... ניסיתי לאהוב את עצמי בכל דרך אפשרית, אבל זה פשוט לא אפשרי כשאני שומעת את זה כל יום בבית מאמא ומסבתא.
כל יום סבתא הייתה יורדת עליי שהשמנתי ושאני אסגור את הפה כבר, התלוננה שאפסיק לצאת עם חברים ולאכול בחוץ, שאפסיק לאכול כל כך הרבה ושאלך יותר לחדר כושר וכנ"ל גם אמא שלי. בשלב מסויים לא יכלתי לסבול את זה יותר והערתי על כך לאמא שלי, היא הפסיקה לזמן מה אך לאט לאט היא חוזרת לזה מנסה לרמוז לי וכך גם סבתא שלי. זה ממש פוגע בי, איך אני יכולה לאהוב את עצמי אם כל יום המשפחה שלי מזכירה לי כמה מכוערת ושמנה אני? כל האהבה שהייתה לי לעצמי כבר איננה, אני לא סובלת את הגוף שלי וכל פעם שקצת עולה לי הבטחון, כי חבר שלי מחמיא לי כמה אני יפה וכמה שהוא אוהב אותי איך שאני, אמא או איזה קרוב משפחה מורידים את זה. אני מנסה להתעלם כמה שיותר ולא לקחת ללב אבל היום זה הגיע לשיא.
אמא שלי לקחה לי את הצלחת מהיד ולא נתנה לי לאכול עוד למרות שאמרתי לה שאני רעבה, היא הכינה לזניה ולקחתי שורה וכשבאתי לקחת עוד קצת כי לא שבעתי היא פשוט אמרה לי דיי לאכול ולקחה לי את הצלחת, לא הראתי לה שנפגעתי אבל הלכתי לחדר עם כמעט דמעות בעיניים, למה אני צריכה להרגיש בכלא בבית שלי! וזה מוביל למקרה שקרה לי בבוקר כשבאתי להכין לעצמי אוכל והיא התלוננה על הכמות.
אני לא זוללת בלי הפסקה ובחודשיים האחרונים שמרתי על המשקל שלי ואפילו ירדתי 2 קילו (זה הולך קצת לאט כי אני אוכלת יחסית בריא אבל לא נכנסת לדיאטת כסאח).

אני מרגישה כאילו דברים כאלו אמורים לבוא ממני ולא כשאוסרים את זה עליי, אני מפחיתה כמויות באכילה לאט לאט ואני בכלל לא אוכלת הרבה! אבל אני רוצה לעשות את זה בקצב שלי!
האם הגזמתי בתגובה שלי והיא רק עושה את זה לטובתי? או שהיא הגזימה?

מה אני עושה כדי להפסיק את זה? לדבר ולהסביר לה לא עבד והאמת שכבר בערך הערתי לה 3 פעמים להפסיק להכנס לי לצלחת ושטוב לי עם הגוף שלי ואני אחליט מה אני אוכלת. איך אני גורמת לה להפסיק להכנס לי לצלחת בדרך אחרת?? בבקשה תעזרו לי אני לא יודעת איך לסבול את זה.