אני לא יכול לדבר על זה עם אף אחד אז אני ישפוך פה..
אז ככה אני חייל בן 22 התגייסתי די מאוחר כי הייתי בישיבה(מסגרת דתית) ויצאתי משם כי לא התאים לי , ככה שנשאר לי עוד זמן לשרת והחיים שלי מתבזבזים ונימאס לי מזה!!
הביטחון העצמי שלי בריצפה,בתול ואף פעם לא הייתה לי חברה ואני מרגיש עלוב
כאילו אני יודע מה הבעיה שלי אבל כל פעם שאני מנסה לעשות עם זה משהו איכשהו בכל זאת שמישו זורק לי מילה זה מוריד לי הכל ,ובסוף אני מוצא את עצמי מסתכל על החיים שלי כזה מהצד והזמן עף ואני מרגיש עדיין כמו איזה ילד בן 15 למרות שאני גדול וכאילו מודע לעצמי.
והכי קשה לי בקטע החברתי שאין לי ממש חברים אולי בודדים וגם כשאני מנסה להתחבר לאנשים כאילו אני יוצא בנאדם משעמם כזה שאף אחד לא רוצה לדבר איתו... נגיד שאני מנסה לספר בדיחה או משו תמיד אני יוצא אידיוט או לא מצחיק.
גם כשאני חוזר מהבסיס אני לא עושה כלום עם עצמי כל היום אני זרוק בחדר, לפעמים אפילו קשה לי ליצור קשר עין עם אנשים ועם בנות בכלל אין על מה לדבר וגם נגיד שנותנים לי מחמאה או משו אני מתבייש ומחייך חיוך דבילי כזה וזה שובר אותי לפעמים שאני בוכה עם עצמי בפינה כמו איזה ילד אבוד
מה אני אמור לעשות???
למה אני מרגיש כל כך חרא עם עצמי למרות שאני יודע שיש בי גם דברים טובים???
איך אני יוצא מיזה קיבינמט?
לא רוצה להיות רק ״קיים״ כל החיים ולראות אנשים חיים ואני לא חלק מזה..!!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025