אני עובר תקופה לא קלה, לראשונה בחיי אני פותח עיניים ורואה את המציאות. משתדל להודות על הקיים אבל כבר לא מצליח להיות אופטימי.
נקלעתי לחוב מצטבר של 60000 (ההוצאות גדולות מההכנסות שגם כך נמוכות) גיליתי שאני לא ממש טוב במקצוע שלי ואני לא ממש אוהב אותו. מחפש משרות מקבילות מתגמלות יותר והדרישות פשוט לא מציאותיות, לפחות עבורי.
עד עכשיו חייתי בסוג של בועה, שאפתן לא מציאותי על גבול החולם בהיקץ. יש לי בת זוג נפלאה שאני בטוח שהיא האחת, משפחה מדהימה וחברים שהם משפחה, בחור ממש סבבה שהסביבה הקרובה שלי מפרגנת (אפילו יותר מידי) ואני מפחד לאכזב.
אני מוכן לעבוד קשה 16 שעות ביממה, להזיע, להשקיע, לתת את כל כולי, רק שיישאר לי זמן להיות עם החברה, אבל נראה שאין לי ממש אופציות לעתיד מבוסס - כזה שלא תהיה בו דאגה יומיומית לפרנסה. לא רואה עתיד קרוב או רחוק, לא רואה את האופק. מנסה להיות אופטימי ולא מצליח.
רוצה לברוח מהכל למחוק את הזהות שלי ולהתחיל הכל מחדש, אבל לא יכול לאבד את היקרים לי. עולים בי מחשבות מוזרות ואני פשוט לא מאמין שזה אני, תש כוחי.
האופציה היחידה שלי היא למצוא עבודה במשרה מתגמל יותר, לאחד את החובות ולפרוס לתשלומים לחיות בצניעות ולחסוך אבל שום בנק לא יתן לי הלוואה ודרישות המשרה לא הגיוניות.
נכנס בי פחד נוראי. לראשונה אני מרגיש שיש לי יותר מידי מה להפסיד. לא רוצה להכנע לפחד אבל לא מצליח לעמוד.
זהו פרקתי.
אשמח לעצה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025