אני בת 25 וחבר שלי בן 26. אנחנו יוצאים 6 שנים, מתוכם 3 שנים גרנו אצל ההורים שלו ועברנו לגור ביחד שנה שעברה.
גם המעבר למגורים משותפים היה כרוך בשכנוע ארוך ומייגע מצידי, והיה נראה כי הוא ממש לא שש שנגור שנינו לבד. כל פעם הוא העלה את הנושא הכלכלי הכרוך בזה אז אמרתי לו שהחלטתי שאני עוברת לשותפות.
בנקודה הזו הוא נלחץ והחליט שכן נעבור לגור ביחד, ועד היום אנחנו מתגוררים ביחד, שנינו שותפים מלאים וההוצאות שוות בנינו - בין השכ"ד, לכל אחד יש רכב והלוואה על הרכב, שנינו סטודנטים שמשלמים על הלימודים שלנו, ושנינו עובדים ב-2 עבודות. מסתדרים, לא חסר לנו כלום ואנחנו לא תלויים בהורים.
הנושא של החתונה עלה כבר לפני שנתיים-שלוש. מאז היו הרבה פעמים שחשבתי שהוא עומד להציע אך זה לא קרה. בתקופה האחרונה, המון אנשים מסביבנו שואלים אותי/אותו למה הוא לא מציע ואין לו תשובה. הוא אומר לכולם (וגם לי) להוריד את הלחץ. אפילו אבא שלו שאל אותו לידי למה הוא לא מציע. ואיך שהוא הוא מעביר נושא.
מצד שני, ליד אנשים הוא קורא לי אשתו. אבל זה מבחינתי סתם כינוי שהוא משתמש בו כבר שנים. נראה על פניו שהוא כן רציני, אבל כשמדברים על הנושא, הוא לא רוצה לדבר על זה, מתרחק מזה כמו מאש.
אז החלטתי *לא* להציב לו אולטימטום, כי מי רוצה שגבר יתחתן איתה תחת לחץ?, והחלטתי שאם הוא לא מציע תוך חצי שנה, אני חותכת. אם אנחנו לא מתקדמים ביחסים ואני כן מוכנה להתמסד והוא לא אני לא רוצה לבזבז את הזמן שלי.
הוא כמובן לא יודע על ההחלטה שלי להמתין 6 חודשים, כי אני לא רוצה שהוא יציע תחת לחץ שאעזוב אותו.
מה דעתכם בנושא? האם זה מוצדק התנאי שהצבתי לעצמי? יש לכם רעיון למה הוא לא מציע? (אם זה הפן הכלכלי - ההורים שלו הצהירו שהם משלמים על מחצית מבחתונה). מחפשת סיבות ולא מוצאת. אשמח לעזרתכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות