טוב, אז ככה... אני אשתדל לא לחפור יותר מידי. פשוט הגעתי לצומת בחיי שפעם ראשונה אין לי מושג מה עליי לעשות על מנת להמשיך בדרך הנכונה.
אני ובן זוגי לאחר זוגיות של שנה נפרדנו, לייתר דיוק הוא נפרד ממני ללא הכנה מוקדמת. קמנו בבוקר ואז הוא אמר לי שהוא צריך להיות לבד, שלא מתאימה לו זוגיות ושהוא צריך זמן לעצמו. עבר כמעט חודש. לא דיברנו ולא יצרנו קשר אחד עם השני למעט פעם אחת שאני אמרתי שקשה לי ופעם אחת שהוא אמר שקשה לו אבל הלבד עושה לו טוב.
בשבוע הראשון, חברותיי היו לצידי והרגשתי שאני יצליח להתגבר על הכאב ועל הלב השבור למרות הכל.
אך עכשיו, (אני סטודנטית) למרות העומס העצום שיש לי עם תקופת המבחנים אני לא מפסיקה לחשוב עליו ולקוות שאולי נחזור להיות ביחד.
הקטע הוא שגם חברותיי נעלמו להן. ובגלל זה אני מרגישה בודדה. אני מרגישה שאין אף אחד לצידי. ניסיתי לקבוע איתן להיפגש בין מבחן למבחן אך כל פעם הן מוצאות תירוץ אחר ואז אני נוכחת לגלות שהן נפגשות בינן לבין עצמן.
אני מרגישה שכולם עוזבים אותי. שאין אף אחד לצידי. אני מרגישה בתוך באר ללא מוצא.
אני בחורה שמשתדלת לא לבכות אך מצאתי את עצמי בוכה היום מבדידות ומחרדות.
הקטע הוא שאני רגילה שתמיד יש אנשים שנמצאים לצידי, שתמיד יש לי את הכתף החמה אבל לא, הפעם נשארתי לבדי בלי אף אחד.
חברים נוספים שיש לי אני לא מסוגלת לדבר איתם כי הם חברים יותר מידי טובים של האקס ויצירת הקשר איתם תגרום לי להרגשה עוד יותר נוראית.
מה עושים? איך ממשיכים הלאה? למה כולם מתרחקים ממני?
אני יודעת שאני צריכה לאהוב את עצמי כדי שיאהבו אותי בחזרה.
ואני אוהבת את עצמי, וכלפי חוץ אף אחד לא יעז לחשוב שאני מרגישה מה שאני מרגישה כי לצערי אני שחקנית יותר מידי טובה. אני מקינה כלפי חוץ חיוך, הומור ואופטימיות.
אבל בפנים הלב שלי נשבר לרסיסים. מכל הבחינות.
סורי על החפירה.
ותודה אם קראתם עד פה ולא התייאשתם :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות