אני לא ממש יודעת איך לנסות לתאר את המצב שלי, אני מרגישה שאני מסתובבת בעולם כשיש לי בראש מטחנה שלא מפסיקה לעבוד ולהרוס לי את החיים. זה הפך בלתי אפשרי בשבילי לצאת לרחוב בלי להיפגע איכשהו, ובאיזשהו מקום אני יודעת שזה רק המחשבות שלי אבל קשה לי להגיד את זה לעצמי כשזה קורה.
אני פשוט לא מפסיקה לקבל מסרים מהסביבה שאני לא בסדר, בכל דבר - אם זה הלבוש שלי, ההליכה שלי, אפילו ההבעה - אני לא בסדר. מכל אחד שמסתכל עליי לחצי שניה בלי חיוך, אני מקבלת הרגשה של ביקורת/זלזול, ובהגזמה אפילו שנאה. יצא לי כל כך הרבה פעמים להיכנס למקומות ולקבל הרגשה לא מוסברת שהאנשים במקום שונאים אותי בלי להכיר אותי. ככה. כי אני לא בסדר, ואני לא מתאימה, וזה מגיע למחשבות שעדיף שאני לא אחיה פשוט כי אני לא מתאימה לשום מקום. אם אני יושבת במקום ציבורי כלשהו לבד ואנשים מחליטים להתיישב לידי או לשאול אותי שאלה אני מרגישה כאילו הם עשו איתי חסד שהם רואה אותי כעוד בן אדם ולא יצור מעוות שעדיף שלא יראה את עצמו.
אם אני מדברת עם אנשים והם עושים הבעה שרק נראית לי לא מרוצה אני ישר אוכלת סרטים ומפרשת פירושים ומגיעה עם זה למסקנות לא נחוצות.
אני לא יודעת איך להיפטר מהמחשבות האלה, זה מתסכל לי את החיים והורס לי כל חוויה אפשרית. אני מנסה למצוא דרכים לחשוב אחרת ולפרש סיטואציות אחרת אבל לא הולך לי.
איך להפסיק לחשוב שהעולם דוחה אותך? אם יש לכם איזושהי עצה, כל דבר יעזור. תודה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025