אני דתיה והתחלתי להתרחק, איך מצפים שאאמין במשהו אין לו תשובות בכלל?

אמא שלי חזרה בתשובה כשהייתי בכיתה ב',ככה שהיא ישר העבירה אותי ואת אחותי הגדולה לבית ספר חרדי בהתחלה היה לי ממש קשה להתחבר לתלמידות ולבית ספר עצמו עד כיתה ו' בערך הייתי מהבנות הבודדות בכיתה אבל במשך השנה התחלתי להשתלב בין הבנות ועכשיו יש לי חברות ממש קרובות ואני בין הבנות המקובלות בכיתה,אם כל זה אני לא מרגישה שאני מחוברת לדת כיאלו מחייבים אותי להיות שם כי אני יודעת שאם זאת הייתה בחירה שלי לא הייתי עוברת בית ספר ובכלל דתיה,אין לי בעיה עם חברות שלי עד שזה מגיע לשיחות על הדת שאני פשוט מתרחקת כי אני יודעת שתמיד שאני אומרת את דעתי אז זה לא נגמר בטוב ואני מרגישה לא נעים בגללן,לפני כמה זמן דיברתי עם חברה ושאלתי אותה שאלות והיא ענתה אין תשובות לשאלות כאלה ואני שואלת את עצמי איך בדיוק מצפים שאאמין במשהו אין לו תשובות בכלל?,שיש הרצאות של רבנים(ויש הרבה)אני פשוט משתעממת ושותקת מעדיפה שלא לשאול שאלות או לצאת באמצע כי יפתחו עליי עינים,אני אישית חושבת שאם יש אלוהים איפה הוא נמצא?איך הוא נברא?לכל דבר יש התחלה!ולמה יש כל כך הרבה רוע בעולם?הוא הרי רחמן לא?וגם אם הוא נמצא אז למה שנעריך ונאמין בו אם הוא כזה רשע,גזען,גאוותן,וחולה צומי?אני גם לא פוחדת ממנו לא אכפת לי להענש אחרי שניצליתי את החיים שלי עד כמה שרציתי ולא איך שהכתיבו לי,אני קוראת לעצמי דתיה כי אני הולכת עם חצאית חולצה עד למרפק וגרבים אבל מבפנים לא יודעת להגדיר אפילו,הפסקתי לשמור שבת(כבר שנתיים)חגים אני גם לא שומרת,בכיפור במקום להתפלל לאלוהים הייתי בפאלפון(כן צמתי כי אני פוחדת מאמא שלי)ואחרי כל זה גם אין לי מצפון או משהו כזה!אמא שלי לא יודעת מכלום אני גם לא הולכת לספר לה היא חייה בסרט שעוד כמה שנים היא תראה אותי עם איזה חתן חרדי ושמונה אלף ילדים כל היום היא רק חופרת לי ולאחותי שצריך ל"שמור" לבעלי אני באמת פוחדת מהתגובה שלה שתראה את זה!,אני פשוט מעדיפה שלא לדבר איתה על זה ולחכות לגיל שמונה עשרה אבל זה קשה מתסכל ונמאס אין לי כח עוד!(לכל השואלים איפה אבא שלי בכל זה ההורים שלי גרושים מאז שאני בת שנה ככה שאין לי בכלל קשר איתו(אני גם לא רוצה!)
הייתי חייבת לפרוק איפשהו תודה למי שקרא עד פה!