שלום,
אני בת 13, גרה במרכז הארץ, ועד לפני שנה הייתי ילדה מאוד מופנמת, רגישה ונחבאת אל הכלים. בקושי הייתי מדברת, התביישתי כשפנו אליי, אף פעם לא הבעתי דעה באף נושא.
אבל השנה עברתי לבית ספר אחר, כי עברתי דירה. הרגשתי מפוחדת, ורציתי להראות לכולם שאני חזקה ודעתנית. התחלתי להתנהג כמוהם: לדבר בקול חזק, לצעוק, לקלל. הרגשתי ואני עדיין לא מרגישה לא אני, אבל הדחקתי. עכשיו, בחופש הגדול, כשאני עוברת לחטיבת הביניים, רחוקה משלהם, אני מבינה פתאום מה הייתי. הייתי ילדה מחונכת, מנומסת, מכבדת. הפכתי להיות ילדה גסה, צעקנית וקולנית. אבל רק בבית הספר. בבית, המשכתי להיות הילדה הרגישה והפגיעה.
אני כל כך רוצה להשתנות, כי אני יודעת שאני לא כזאת, וגם כי לדעתי גידופים אינם דבר שמושך אנשים להתחבר איתך, אלא רק גורם להם להירתע ממך.
בנוסף מתלמידה מצטיינת הפכתי לתלמידה שהציונים שלה סבירים ומטה: 70.80,90, אבל במחצית הזו עליתי בממוצע בכל מקצוע ב-15 נקודות. קשה לי ללמוד, קשה לי להתרכז, ולקראת החטיבה, אני פוחדת שיהיה לי עוד יותר קשה.
אני כותבת שירים, סיפורים, שפתי רהוטה ואני מדברת בשפה יחסית גבוהה עם אנשים שהם לא מבית הספר. אני חושבת שהשינוי שלי בבית הספר נבע מכך שרציתי שיראו אותי, כי בכל השנים ראו אותי בתור "הילדה מקצה הכיתה, ששותקת, שיש לה קומץ חברות.". אמנם לא הייתי דחויה מאוד, היו לי כמה חברות, והמעבר דירה הזה רק נתן לי את האומץ והתעוזה להיות מישהי אחרת.
אבל זה לא עזר לי. והיום, אני מבינה שצריך להיות פשוט אתה. כי אם לא אוהבים את התחפושת שעטית על עצמך וגם לא את מי שאתה, אז פשוט לא לחשוב יותר מדי ולהיות לגמרי אתה, בחופשיות, בלי לפחד. ומי שירצה להיות איתי- שיהיה, ומי שלא- פשוט לא ראוי לי.
מה אני יכולה לעשות? אני עוברת לחטיבת ביניים אחרת לגמרי משלהם, בעיר אחרת, (אני מוסיקאית והלכתי למגמת מוסיקה), אני רוצה לשנות את התדמית!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות