הבן זוג שלי מבולבל ומאשים את הקשר שלנו ומאז אני בחרדות ובדכאון, מה עושים?

היי, אני בת 19 ונמצאת במערכת יחסים כבר שנה וחצי
הכל היה בסדר בהתחלה הוא גבר מבין ואכפתי שאוהב. הוא שיתף אותי שהוא היה מאלה שמתאהבים בקלות ונשבר לו הלב יותר מידי פעמים. בכל אופן המצב שנינו התחיל להדרדר
נפרדנו פעמיים פעם אחת כי הוא לא הבין שה"ריגוש" הזה שיש כשרואים את האדם שאתה אוהב הוא לא משהו שקיים כל הזמן וכשהוא הפסיק להרגיש אותו הוא חשב שהוא לא אוהב אותי יותר
אני הבת זוג הרצינית הראשונה שלו.
הוא לא יודע מה קורה לו הוא נהיה מרוחק, שונא את הצבא למרות שהוא חיכה כל כך לגיוס ולצבא הוא מתלונן שהוא שונא את המקום למרות שהוא מאוד אהוב במחלקה שלו וחייל מצטיין
מאז שהתחילו הבעיות בנינו אני בחרדה. אני מאוהבת וכל פעם שנפרדנו ואיכשהו התחלתי להמשיך הלאה הוא חזר וגרם לי להתאהב שוב
כל פעם שהוא מרגיש מבולבל הוא לא יודע מה גורם לזה אז הוא משער שזה בגלל הקשר שלנו וזה כואב לי.
אני עם בעיות עם לסמוך על אנשים ונפתחתי אליו כל כך
התחלנו לריב על סקס המון (אנחנו לא שוכבים אבל יש סקס יבש וכו' אל תשפטו אני מהבחורות שדווקא כן רוצות לשמור לחתונה בעיקר בגלל הבעיות שלי עם לסמוך על אנשים) בכל אופן לאור המצב אני מרגישה נורא מדוכאת בזמן האחרון
אני עייפה כמעט כל הזמן אני חסרת תיאבון ובדרך כלל אני אוכלת בכיף אבל לאחרונה לא ממש בא לי לאכול
אני אדישה להמון דברים, מאוד עצבנית ותוקפנית
כל דבר גורם לי לרצות לבכות או לישון
אני מרגישה איום ונורא
אני מפחדת שפסיכולוג יתן לי תרופות נגד דיכאון
ואני מפחדת שהבן זוג יאשים את עצמו במצב שלי
הוא בעצמו סובל ואני לא רוצה שירגיש איתי כאילו אני נטל
המצב שלי רק מדרדר בגלל שהכלכלה אצלנו בבית גם נוראית למרות העייפות הכבדה אני מתקשה להרדם בלילות ורק חושבת על מה יהיה הלאה
אני מששתפת כאן ותודה למי שבכלל קורא וטורח לענות אבל אני באמת כבר עייפה פיזית ומנטלית מזה שלא מסתדרים לי דברים
אני מאוד רוצה להתחתן ובכלל למצוא גבר שיאהב אותי ויהיה בטוח בזה ב100 אחוז כי מגיע לי שיאהבו אותי אבל לפעמים מרגיש לי שזה לא יקרה אני לא מישהי שקל להתנהל איתה
אפילו השאלות והפוסט הזה נורא מבולגנים אני מצטערת על זה.. אני מאוד מאוד אוהבת אותו וכן אני מרגישה מוכנה ומספיק בשלה לנישואים (תאמינו לי יש לי מספיק ניסיון עם החיים שלי) אבל כשאני מעלה את הנושא הוא נרתע ומתחמק אז ויתרתי (הוא בן 20)
אני פשוט מפחדת ללכת לפסיכולוג כי לשתף זה לא צד חזק אצלי ופה זה לפחות אנונימי
שוב תודה למי שקרא ולאלו שיענו
מצטערת על החוסר ארגון ...