אני כל כך אוהבת אותך.
אבל אתה עזבת.
ארזת מזוודה וטסת בלי להביט לאחור...
עם החברים שלך, נהנה שם מכל רגע.
נהנה מכל רגע בלעדיי.
עכשיו זה נראה שכל מילותייך המתוקות בעצם לא יותר ממילים.
אני מתגעגעת, כל הזמן סופרת את הימים.. ואתה אומר: "אני נזכר בך לפעמים"...
אני כואבת כי אני רוצה להיות כמוך..
אך יודעת כי לא היה לי האומץ לעזוב לטיול של חודש וחצי בלעדיך, כי לא הייתי נהנית מבלי להביט בעיניך.
נתתי לך את הלב שלי כולו באופן טוטלי, ופשוט הייתי רוצה שתתגעגע גם אתה אלי, אל גלי.
איך יכולת לנטוש אותי כך, באמצע המבחנים, בשדה הקרב?
מרגישה שנעצת לי סכין בגב... :(
כשהצעתי לך לעשות את הטיול הזה ביחד, העדפת אותם...
אז מבטיחה לעצמי בלב, אין דבר אעשה זאת גם..
פשוט חבל שהמניע שלי הוא נקמה מתוקה בזמן שהמניע שלך הוא לחוות הרפתקה.
רוצה להשתנות, לפרגן יותר, לא יודעת מה יש לי, מה בי מפגר?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות