קשה לי :/ לא יודעת למה תמיד אני רודפת אחרי צורך באהבה .
מאז הלידה הגיסות שלי התרחקו ממני , מרגישה שהן שונאות אותי ושהן צבועות ולא אמיתיות איתי, מנסה להוציא מהן את הסיבה להתנהגות ואני לא מצליחה רק אומרות שאולי אני טיפה מגזימה עם הטיפול בילדה. אבל מה הקשר? עדיין נשארתי אותה אחת . אני בת 27 והן בנות 21 ו23. ותמיד היינו באותו ראש ואני עדיין אוהבת אותן אבל לא יודעת מה קרה להן פשוט המעיטו בפירגונים אליי , הן יותר עושות לי פרצופים , לא מכבדות ומזלזלות ופשוט כואב לי הלב שזה המצב שנהיה בנינו. כי אני עדיין אוהבת אותן ובעלי אומר שאני מדמיינת . אבל הוא לא נמצא בקטעים החשובים . עם אחת מהן אני מדברת יותר ואיכשהו פורקת מה שאני מרגישה אבל זה לא עוזר מרגישה שהן עדיין לא שינו את היחס אליי , איך רוצים שאני יבוא לסופש לבקר אם לא נותנים לי הרגשה נוחה? אמרתי לבעלי שקשה לי אני מרגישה לבד . במקום לצחוק איתי הן צוחקות עליי. ואני כמובן לא מחזירה , אני לא כזאת . אני בוחרת שלא לרדת נמוך או לפסים אישיים.
מה לעשות ? אני רוצה שנחזור להיות חברות כמו קודם אני בשבתות מגיעה אליהן ומרגישה פשוט לא בנוח ולא נעים להיות שם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות