היי,
אני בת 20 ובזמן האחרון עבר עליי תקופה לא קלה, עברתי יותר מידי בחיים, היום אני יותר טוב אבל עם המון שאלות לא פטורות. אני רוצה להפגש עם פסיכיאטר, זה שהכרתי בעבר אבל לא יודעת איך לספר את זה להורים שלי.
חשבתי על זה שאלך פשוט לרופאת משפחה ואבקש ממנה אבל לא משנה מה אעשה אמא שלי תתקשר ותשאל איפה אני ואני לא מסוגלת לא לספר לה או לשקר לה, תמיד הייתי כזו ילדה של ההורים שאם לא אספר לה, היא תגלה את זה לבד, והמצפון יאכל אותי.
למה אני מפחדת לספר? מאז ומתמיד לאמא שלי יש סטיגמה נגד פסיכיאטרים, היא שונאת אותם ומפחדת שיכניסו אותי לאישפוז נגד רצוני, מאז ומתמיד כשהיא שנאה אנשים היא הייתה מקללת אותם במשפטים כמו "היא חולה, היא לא נורמלית בראש, צריכה פסיכיאטר דחוף, היא בטוח על כדורים" כמו שהבנתם יש לה סטיגמה נוראית. אבל אני באמת מרגישה שאני צריכה את זה ולא יודעת איך לספר.
במידה ואתם שואלים למה אז פסיכיאטר ולא פסיכולוג או משהו אחר, הסיבה לכך היא שפגשתי מספר פעמים פסיכיאטר שממש נקשרתי אליו והרגשתי שהוא באמת מקשיב ודואג לי, ורק אליו כרגע אני רוצה ללכת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות