אני בת 23, וכל דבר אצלי מגיע באיחור, כולל אהבה. בתור נערה הייתי מאוד תמימה, מופנמת, שקטה וביישנית. במהלך התיכון לא התעניינתי כל כך בבנים, וכנראה שגם לא הייתי מספיק בשלה בשביל להיכנס למערכת יחסית באותה התקופה. הנשיקה הראשונה שלי הייתה כשהייתי בת 20.
חברה הכירה לי מישהו, שהיה החבר הראשון שלי. יצאנו במשך כמה חודשים, אבל רוב הקשר שלנו התנהל סביב ההיבט המיני. אני בתולה, הוא ידע את זה מההתחלה, ובכל זאת הרגשתי שהוא לחץ עליי, בסופו של דבר זה היה הקש ששבר את גב הגמל. אחרי כמה חודשים חזרנו, החלטתי לתת לו עוד הזדמנות, כי בסופו של דבר אהבתי אותו וקיוותי שאולי זה יעבוד. אבל זה לא החזיק מעמד, הוא יצא מנייאק. אני אפילו לא יודעת אם אפשר לקרוא למה שהיה בנינו זוגיות, אהבה בטוח לא הייתה שם. לא מהצד שלו לפחות, הוא גם אף פעם לא אמר לי שהוא אוהב אותי, וגם לא שכבנו בסוף.
עברה מאז שנה, אני בת 23 ואני לא יודעת מה זו אהבה, איך זה להיות בזוגיות עם מישהו שבאמת אוהב, דואג ותומך. כולם אומרים שבסופו של דבר זה יגיע ולי נמאס עם הקלישאות האלו. שום דבר לא קורה, ואני לא חושבת שאני נראית רע, פשוט אני מאוד ביישנית וקשה לי להיפתח לאנשים ישר על ההתחלה. האמת שחברות שלי באותו המצב, אז זה קצת בעייתי להכיר דרך חברים משותפים.
הייתה תקופה שניסיתי את האפליקציות, יצאתי לכמה דייטים וזה היה נוראי. החיבור במציאות שונה ממה שיש מאחורי המקלדת. באופן כללי, זה הרגיש כמו שוק בשר, אני לא בנויה לדברים האלו. שלא לדבר בכלל על כל אלו שמחפשים סטוצים, אני לא הטיפוס של זה.
אני סטודנטית להנדסה, יש מסביבי הרבה בנים אבל זה לא משנה את התמונה. האמת שאלו שנמצאים בסביבה הקרובה שלי תפוסים. ולגבי השאר אני לא יודעת, כנראה שאני לא בדיוק יודעת איך לגשת אליהם, אולי אני יותר מידי שקועה בלימודים והם לא שמים לב אליי כל כך. איכשהו תמיד שניסיתי להתחיל עם מישהו אז זה יצא לי עקום או חסר טקט. אני כבר על סף ייאוש.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות