אני אלי בן 19, בשנים האחרונות כול מה שהיה לי בראש זה איך אני מיתקדם לחול הודו מיזרח דרום אמריקה ניבנה על ידי טיולים ומראות תרבויות חוויות, אבל אז הבנתי שלברוח לא יעזור לי, אני סובל וסבלתי בעבר יותר הפסקתי עים הסמים כי חייתי בבועה לא ממשית אבל אני לא מצליח להכיל את עצמי בשום צורה, אני אדם כנה אוהב ומקבל אבל אומרים שהיום אם אתה לא יודע לשקר באלף שפות או צורות אתה לא תהיה מקובל בחברה כי אין מה לעשות אנשים בונים פרופילים כדי להיות חברותים זה לא לא מצליח לי ניראה לי וורוד שיקרי לא מתאים, וביכלל בחיים אני עובר דיכאונות חרדות בעיקר סובל זה הפך להיות כבר כאבים פזיים וסבל בדידות היא תחושה נוראית לך תסביר אותה לאדם שחיי עים מישפחה אחים אחיות או חברים קרובים אין לי מישפחה תומכת יותר היא ניתמכת בי אני ממן את אמא שלי שבמצב מחפיר אבל זה לא רלוונטי, לאוו דווקא בדידות ממשית אלא גם כשאתה בסביבת אנשים התחושה הזאות מלווה אותך לא צחקתי או נהנתי אולי שנתיים אני הולך ודועך כאילו אני עומד על סף תהום שחורה וריקנית כאילו ירדתי בתחנה הלא נכונה מהרכבת של החברה של המציאות.
ומישם אני צריך להיתמודד אבל זה לבדד וזה קשה ממש כאילו כול יום זה מילחמה עים המציאות אבל כבר לא נישאר לי בשביל מה ... יש תיקווה כדאי? להילחם
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות