מרגיש כמו בגמילה . למה עזבת וניתקת את עצמך מהחיים שלי?

אז עברה עוד תקופה הפסקתי כבר לספור.
כותב לעצמי יותר מאשר לך.
מרגיש כמו בגמילה .
אחרי שנים של קוק להפסיק בפעם אחת.
הגוף מדי פעם רועד, מדי פעם צוחק ובדרך כלל שבור זה כמו שילוב של עצב ודיכאון.
הסם כל כך קרוב אבל אי אפשר להשיג אותו יותר.
כמה טקסים כבר הקדשתי לך.
ואת האמת קצת משחרר שחסמת. שמחקת אותי מהחיים שלך .
כמה עוד אפשר להיות בקשר שהוא לא 100%.
אבל למה אף אחד לא לימד אותי, לא לימד אותנו.
איך עוברים הלאה.
איך מתחזקים.
איך ממשיכים עם גוף שלם.
איך מחליפים את ההרגשה של הגוף השבור בגוף חדש.
חזרתי לאימונים חזרתי ללימודים.
שובר שיאים, ובכל זאת מרגיש מצולק יוצר מאי פעם.
כלפי חוץ אני בשיא כרגע אבל מרגיש בשפל.
האם הגורל שלי הוא להרגיש ככה כל חיי?
ואתם תגידו שאני מפונק שאנשים עוברים חוויות הרבה יותר קשות וזה רק מערכת יחסים שלא הצליחה, אני יודע גם אני עברתי חוויות יותר קשות וזה מה שמחזיק אותי עם הראש למעלה, ויש לך משפחה וחברים תומכים, לימודים עבודה וספורט מקצועי שאני עוסק בו. אני יודע ומעריך כל דבר בחיי פי מליון יותר אחרי שעזבת.
כל חבר הפך לאח, והאח הפך לחלק ממני.
אבל הלב וכל חלק אחר בתוכי לא מקשיב לזה, כואב לו.
הוא לא מסתכל על מה שיש , רק מתמקד בזה שאין אותך.
אהבה ראשונה ואולי אחרונה.
ממשיך ללמוד ממשיך לעבוד ממשיך לצאת ולהכיר בחורות.
אבל אני לא רוצה! לא בא לי לצאת מהמיטה, באלי לצעוק
באלי להרביץ לעולם , באלי אותך בחזרה.
תמיד חשבתי שאנשים מפריזים באהבה , מגדילים אותה יותר ממה שהיא.
אבל אהבה היא באמת חוויה מטורפת , עולם שלם.
והעולם שלי חרב.
נשארו לי אהבות של המשפחה החברים אבל אין לי אף אחד שמחכה לי שאחזור לבית, שאקבל חיבוק חם.
לראשונה בחיי התחלתי לבכות.
מרגיש קצת שקוף ולא אכפת לי.
מרגיש כמו בהצגה שאני עם בחורה אחרת, זורק משפטים מוכנים עד שנגיע למיטה ורק מקווה שהיא תילך ואת תהיי שם במקומה.
כל הודעה חדשה כל שיחה, כל מכונית שעוברת לידי, אולי זאת את.. אולי את רוצה לדבר ?
אבל בואי נהיה כנים אני מפורק אני רועד קצת, ואני כאוב, אבל מהתחלה ידעתי שזה לא זה, אז למה נתתי לזה להמשיך כל השנים האלה ? למה עשיתי לנו את הדבר הזה ?
הלכת לי מהחיים אבל זה מה שרציתי, תקופה כל כך ארוכה שהרגשתי שזה לא הקשר הנכון. אבל למה זה כל כך קשה עכשיו?!
למה עזבת וניתקת את עצמך מהחיים שלי .
ואני יודע מה אני צריך לעשות ... להתמקד בדברים אחרים להמשיך הלאה. להתייחס להכל כחוויה.
מפחד שיום אקום ואשאר בבית, שאפסיק לשאוף כי למה הכל שווה שאין בשביל מי?
אבל היית חלק ממני חלק בלתי נפרד מהחיים שלי.!!!
אדם שחיי אותי ואני חייתי אותו.
נשימה אחר נשימה.
ועכשיו ... קצת קשה לי לנשום.