בחורה אחת בחו״ל והשניה בארץ, מערכת יחסים מוזרה...

אני נמצא כרגע בשירות קרבי ויוצא פעם בשבועיים. אני חייב לציין לפני הכל שאני אחד שמעדיף להכיר אנשים פנים מול פנים ולא מאחורי מסך. לפני 4 חודשים בערך הכרתי משהי דרך הינטרנט שגרה בחו״ל ומבקרת פעם ב.. בארץ. בעיקרון התחלתי איתה אבל לא חשבתי שזה ימשך ככה, סתם רציתי להתחיל עם משהי דרך האינטרנט. התכתבנו יום אחד ושם חשבתי שזה יגמר... כנראה שלא וככה זה התגלגל עד לימים אלה, היחסים הולכים ומשתפרים ואנחנו נפתחים אחד כלפי השני יותר ויותר עם הזמן. היא צעירה ממני בארבע שנים פלוס. בחודש וחצי האחרונים אני רואה אותה כל יום כמה פעמים ביום בעזרת תוכנה שמאפשרת לראות תמונות וסירטונים בלייב לכמה שניות ואז הן נמחקות אוטומטית. הגעתי איתה למצב שאני רואה אותה במצבים הכי אינטיימים שלה... קרה מצב שבמשך שעתיים היא חירמנה אותי והראתה לי את כל נפלאות האישה ואותו דבר גם אני.
אני נפתחתי אליה, ואומר לה כמה שהיא יפה, מצחיקה, נפלאה ועוד דברים שאני באמת מתכוון אליהם. היא באמת בחורה נפלאה, אני מתכתב איתה כל יום ואנחנו מוצאים נושאים משותפים. היא ניראת מאוד טוב, יש לה חוש הומור, מתוקה, צנועה, משהו שחסר בבחורות ישראליות כשאני פוגש אותן מבחינת האופי, בקיצור מלאך שנפל עליי מהשמיים. היא מתכננת להגיע לארץ עוד חצי שנה ואני מצדי זורם בנתיים. אני לא יודע איך היא רואה אותי מהצד שלה או מרגישה כלפי אבל היא שולחת לי תמונות שלה ולרוב יוזמת את השיחות. אני גם לא יודע להגדיר את המערכת היחסים הזו כי בתאכלס זה מאחורי מסך ובמרחק רב אחד מהשני, ככה שלהגיד שאני אוהב או מאוהב בה אני לא יכול להגיד. אני כן מעדיף שהיא פחות תחשוף את עצמה כלפי אחרים בתמונות שהיא מעלה. אז באיזשהו קטע כן נקשרתי אליה והיא די שיגרה שלי ביומיום. אני בנתיים מחכה ליום שהיא תנחת בארץ בשביל המינמום של להסתכל לה בעיניים ולהבין את הבן אדם. היא בעצם כרגע ממלאת לי את החלל הריק בצבא. הבעיה מתחילה בזה שיכול להיות שאני לוקח את זה רציני מדי ושם אותה בעדיפות עליונה אצלי.
לפני 3 שבועות הכרתי משהי בארץ, קטנה ממני בשלוש שנים, גם דרך האינטרנט. היא יותר נתנה לי סימנים ואני לקחתי את היוזמה. היא לא ניראת כמו הבחורה שהכרתי מחו״ל, פחות טוב אבל אני אחד שלא שופט לפי החיצוניות של בהנאדם.. רק חיפשתי משהי להיפתח אליה כי אני מחפש משהי לקשר רציני כבר הרבה זמן. באותו שבוע שקבלתי את המספר שלה היא הייתה שולחת לי הודעות של בוקר טוב ולילה טוב והזאת שיוזמת את השיחות שלנו, היינו מדברים המון, שיחות ארוכות וזורמות. התאמצתי לענות לה כל פעם למרות שזה לא היה נוח כי יש לי עיסוקים ביומיום. היא הייתה אצלי בעדיפות ראשונה באותו זמן. בחמישי כשיצאתי הביתה החלטנו להיפגש, הכל היה טוב... דיבורים, צחוקים אבל לא איזה משהו מעבר. זה היה יותר פגישה של לראות את הבן אדם שמאחורי המסך. בסוף הדייט היא אמרה שניפגש שוב בשבת והראתה סימני התעניינות. בשבת בסוף היא לא ניפגשה איתי מסיבות אישיות שלה. מאז הדייט משהו השתנה... אני זה שצריך לקחת את היוזמה ולשלוח לה הודעות, בגלל שאני בצבא אז לפעמים אין לי את הזמן שלשלוח הודעות ויכול להיות מצב שאני מפספס יום או יומיים והיא לא תטרח ליזום את השיחה. כשאני שולח לה את ההודעות אז הכל בסדר, היא עונה, זורמת בשיחה, לא מרגיש שמתחמקים ממני, לא מייבשת ועונה גם אחרי שעות. אבל יש הרגשה של חוסר התעניינות מצידה, גם כשאנחנו מדברים היא לא מתעניינת במצב שלי להבדיל בשבוע שהתחלנו לדבר. אחרי שבועיים נוספים שסגרתי הצעתי לה להיפגש שוב והיא אמרה שיש לה עיסוקים בחמישי ולאחר מכן היא נוסעת לחברה ל4 ימים ולא תהיה באיזור שנוכל להיפגש כי החברה גרה רחוק. אז הסיכוי היה רק לחמישי. אני גר במרכז הארץ באיזור ראשלצ, אמרתי לה שאחרי שתסיים שתדבר איתי כי היא נתנה לי זמנים מתי בערך היא תהיה פנויה באותו יום, לא חזרה אלי. שלחתי לה הודעה כבר היה די מאוחר כשכבר יצאתי עם חברים ולא הייתי בעיר... היא יודעת איפה אני גר וענתה לי שהיא בראשלצ עם חברה. הרמתי גבה שהיא לא עידכנה אותי לפני כי הייתי יכול לצאת איתה, אבל ניחא לא כזה נורא. שאלתי ״אז ניפגש רק עוד שבועיים?״ היא ענתה ״כנראה עם סמיילי עצוב״. אנחנו עדיין מדברים ויש שיחות ארוכות והיא לא מסננת אבל אם אני לא אטרח היא לא תרים את היד. אני מבין שאני צריך לקחת את היוזמה אבל לא רואה שזה ממש חשוב לה וגם לי זה לא כזה כי אני מתעסק בבחורה אחרת מחו״ל. הייתי רוצה להכיר אותה יותר כי היא מעניינת אותי אבל אני מרגיש שאני כופה את עצמי עליה ואם אני לא אדחוף את השיחה היא תסתיים.
בקיצור מצד אחד יש לי למי להעניק את תשומת הלב שלי אבל הוא לא באמת בהישג יד ומצד שני הבחורה מהארץ לא כזה מתעניינת ואני לא מרגיש צורך לרדוף אחריה בשאלות של מה נישמע כל יום.
אשמח אם מישהו יאיר לי את הדרך.